ב-30 באפריל בבוקר סייר העיתונאי קנת בילבי בעמדות של האצ"ל ובעמדות של הבריטים. מייג'ור המילטון אמר לו: "אחרי שהם כבשו את מנשיה, קיבלתי פקודה להציל את העיר בשביל הערבים בכל מחיר... קיבלנו תגבורת של טנקים מסוג 'קרומוול' ותותחים בעלי קוטר 75 מ"מ, ובמשך יומיים הלמנו בהם בעזרת טנקים ומשוריינים בירכתי שכונת מנשיה. הדפנו אותם... כמה מאות מטרים". המילטון חיווה את דעתו: יפו אבודה, היהודים יכבשו אותה ברגע שנצא ממנה, "אולם... היהודים לא יתקדמו... עד שיסתיים המנדט. הגנרל מאריי הודיעני... כי אנו נשתמש בכל הנשק הנמצא ברשותנו, אם יהיה צורך".
8
בשעה תשע וחצי באותו בוקר נפגש שוב הצוות של הגנרל מאריי עם עמוס בן-גוריון וקיסילוב. בפגישה נכחו ראש עיריית יפו, הייכל, ועורך הדין ד"ר ביירותי מיפו. מאריי הציג את דרישותיו לשני הצדדים:
- משני עברי הקו תפונה רצועה ברוחב ארבע מאות יארדים9, שתימסר לצבא הבריטי. החיילים הבריטים יירו בכל איש חמוש שייראה בשטח הזה.
- רחוב חסן בק יפונה לתנועת כלי הרכב הבריטיים והאש תופסק בכל מרחב יפו.
ראש עיריית יפו, הייכל, דרש שהיהודים יתפנו מכל שכונת מנשיה, ואז גער בו סגן מושל המחוז לאוואק: "אינך מתבייש? ביפו כולה נשארו אולי חמישה-עשר אלף ערבים והחיילים הבריטים מגינים על העיר". מאריי אמר: ליהודים ולערבים אין זכות ערעור. עליהם למלא את הדרישות עד 1 במאי בשעה עשר לפני-הצהריים לכל המאוחר.
10
בשעה תשע וחצי נפגש ישראל גלילי עם מנחם בגין, דיווח לו על המשא-ומתן עם הבריטים ודרש ממנו להפסיק את ההתקפות על יפו ולייצב קו חזית לפי דרישות הבריטים. היה זה פחות או יותר הקו שהיהודים כבר החזיקו בו. בהסדר זה, אמר גלילי, לא ייכלל כביש יפו–בית דג'ן.
איש הקשר של ה"הגנה" עם האצ"ל, מפקד יחידת "אברהם" בש"י, דוד כהן, כתב שבגין סירב "משלושה טעמים: מוסרי, דם נשפך לשם כך; צבאי, יש ערך לכיבוש; פוליטי, וזה העיקר מצידו, קבלת הצעת הבריטים פירושה כניעה לאולטימטום. בכך יוכיחו הבריטים את יכולתם לכפות בכוח הנשק וכך תיסלל הדרך לקבלת הפתרון של נאמנות
11 ... הם (אנשי האצ"ל) מוכנים להמשיך להילחם אפילו שברור כי ידם תהיה על התחתונה.
בגין אמר לגלילי: פורסמה הודעה שעל היהודים להחזיר לבריטים את משטרת מנשיה, אף שדרישה זו לא נכללה בנוסח ההצעה בכתב שנתנו הבריטים לעמוס בן-גוריון. דוד כהן רשם: "לדעתו אין בשום פנים, למסור את הבניין,
12 מבלי שלפחות יפוצץ תחילה".
בחצות נפגש בגין שוב עם דוד כהן וחזר על דרישתו להניח לאצ"ל לפוצץ את בניין המשטרה. בשעה אחת ורבע אחרי חצות נתן כהן לנציגו של בגין, יצחק גוריון, את תשובת גלילי בכתב:
- דעתו של מנחם (בגין) נשקלה ולא נתקבלה, כולל פיצוץ בניין המשטרה.
- אין סיבה לגרום סבל לאוכלוסיית תל אביב.
- התיקונים המוצעים בקו החזית במנשיה הם פחותי ערך.
- פיצוץ המשטרה עלול בתגובה לגרום לאובדן כל השטח הכבוש במנשיה".
בעל-פה אמר כהן לבגין כי הצעתו שהאצ"ל יפוצץ את המשטרה ושה"הגנה" תסביר אחר-כך לבריטים שזה מעשה של הפורשים, אינה מתקבלת על דעת ה"הגנה". ההסדר, שנכנס לתוקף מחייב את ה"הגנה". על בגין להודיע שהוא מקבל את עמדת ה"הגנה" עד 1 במאי בשעה שבע בבוקר לכל המאוחר. אם יתנה בגין את הסכמתו בכך שה"הגנה" תודיע על עמדתה בכתב, יקבל ממנו גלילי הצעה לניסוח הודעה זאת. כהן גם הציע שחברי ה"הגנה" יאיישו את העמדות שיפנה האצ"ל במנשיה.
שליחו של בגין, יצחק גוריון, הביא את תשובתו של בגין לגלילי אחרי רבע שעה, באחת וחצי אחר חצות. בגין הודיע שהוא החליט "לפוצץ את הבניין עוד הלילה, אחרת יתפרשׁ הדבר ככניעה ללא התנגדות לאולטימטום הבריטי". גוריון אמר שאין האצ"ל רואה בכך הפרה של ההסכם. כהן שאל אותו: ההחלטה לפוצץ מוחלטת? גוריון השיב: כן.
13
______________________
בשבוע הבא: מגעים ושיחות בין ישראל גלילי למנחם בגין; האצ"ל פוצץ את בניין משטרת מנשיה בניגוד לדרישות הבריטים וארגון ה"הגנה"; סיום הכיתור על כוחות ה"הגנה" ב"בית הקרן הקיימת" סמוך לצומת בית דג'ן;
14 הבריטים מאיימים להפציץ את תל אביב מן האוויר; ערביי יפו נמלטים בהמוניהם והמפקדים הערבים ביפו רבים זה עם זה ובורחים עם פקודיהם מן העיר.