חודשים אחדים לאחר מינויו של בנימין בן-אליעזר לשר התשתיות בממשלתו של
אהוד אולמרט עלו בעלי כמה חברות גז קטנות לירושלים, לישיבה בנושא הרפורמה לקידום התחרות בענף. במסדרון המוביל ללשכת השר פגשו יורם טמיר ואבי פרל, מנכ"ל חברת מרכז הגז והיו"ר שלה, בהתאמה, את מוחמד אבו-חוסיין, מנכ"ל סטאר גז.
"מוחמד אמר, 'אני נכנס לשר, בואו נגיד שלום'", שחזר באפריל אשתקד טמיר בפני חוקרי המשטרה הכלכלית את הפגישה. "רל"שית השר הכניסה אותנו ללשכה. בן-אליעזר לחץ לנו ידיים. תוך כדי עמידה, מוחמד הושיט לשר מעטפה. השר לקח, הכניס למקטורן פנימה, נדמה לי לכיס השמאלי למעלה".
בן-אליעזר ואבו-חוסיין, הוסיף טמיר, לא אמרו דבר. גם הוא ופרל לא מצאו מילים שהתאימו למעמד. "אמרתי שלום, יצאתי, אבי אחריי, ללא שיחה בין אבי או ביני לשר. מוחמד התעכב כחצי דקה ויצא אחרינו, והלכנו לאולם הישיבה".
נשמע לך הגיוני, התפלאו החוקרים, ששר יקבל מעטפה סגורה מול כמה עדים? "באותה הזדמנות", השיב טמיר, "על-רקע ידיעתי שג'לאל (אביו של מוחמד והבעלים של סטאר גז) קשור עם פואד מפלגתית, זה לא נראה לי מוזר... ...".
בהמשך שינה טמיר את דעתו וחשב שאכן מדובר היה במעמד מוזר. בן-אליעזר, לעומתו, לא רואה בסיפור שום דבר חריג: בסך-הכול עוד מעטפה מיני רבות שקיבל מחמולת אבו-חוסיין. "אין פגישה שאני לא יוצא עם מעטפה מג'לאל", הסביר לחוקרים, "לעזור לבן הזה, לשבץ את הבת הזאת". החוקרים לא דרשו פירוט נוסף ביחס למה שהיה במעטפות. בן-אליעזר בתגובתו ל-G סירב להתייחס לשאלה בנושא.
העדויות הללו נמסרו במסגרת מה שנראה כאחת הפרשות החמורות שנחשפו בשנים האחרונות במשרד ממשלתי. השלב הגלוי בחקירה החל לפני כשנה, כאשר המשטרה הכלכלית עצרה עובדים באגף הפיקוח על הגז, ובראשם המנהל נתן קרמרסקי, בעצמו שוטר בדימוס בדרגת תנ"צ. עצור בכיר אחר היה ראש תחום החקירות, אלברט עמר. לפי החשד נתנו השניים הקלות באכיפה בתמורה לטובות הנאה. עמר נחשד בקבלת כספים במעטפות ובאמצעות העסקה פיקטיבית של בנו במרכז הגז ובסטאר גז. טובת ההנאה לקרמרסקי, לפי החשד, הייתה מתוחכמת יותר: סיוע בשכנועו של השר לקדמו. לאחר חקירות שוחררו החשודים לבתיהם, ומאז הם ממתינים ל
שימוע. הפרקליטות, יש לציין, מתלבטת במקרה של קרמרסקי ביחס להגשת כתב אישום בגין סעיף שוחד, והחלטות סופיות יתקבלו רק לאחר השימוע.
קרמרסקי מכחיש שהקל עם החברות, וטוען שמעולם לא ביקשן לסייע לו אצל השר. כך או כך, דבר אחד בטוח - קיימות סיבות טובות לחשוב שביכולתן לעשות זאת: ג'לאל אבו-חוסיין, איש מפלגת העבודה (ש
שמעון פרס היה בביתו, לדבריו, "אולי מאה פעם"), הוא מחבריו הקרובים של בן-אליעזר כבר עשרות שנים, ובפריימריז פעל למענו רבות במגזר הערבי; חבר קרוב אחר של השר הוא אריק חדד, ששימש כמנכ"ל אובק גז, חברה אחרת שלפי החשד זכתה להקלות.
הקשרים הבעייתיים הללו נחשפו בתחקיר G כבר בנובמבר 2007. כעת, מסמכים ותמלילי חקירות המשטרה, הנחשפים כאן לראשונה, מסייעים לתמונה להתבהר, או שמא להשחיר: בן-אליעזר, מתברר, לא נמנע מלטפל בענייני מקורביו, נפגש איתם לשיחות שעסקו בקרמרסקי, קיבל מהם מכתבים בעניינו, וגם אם לא נתן הוראות מפורשות להקל עמם, התנהלותו והתנהלות מקורביו שידרה מסר ברור שהפקחים כבר הבינו לבד. בהודעות לעיתונות תקף השר בן-אליעזר את עברייני הגז; בשעות הפנאי הוא פגש אותם.
הפיצוץ הגיע לאחר שחתול שחור עבר בין חלק מהמעורבים. אחד מהם הגיע למשטרה עם ערימה של הקלטות ומסמכים והפך לעד מדינה. מתמלילי העדויות שנגבו בחקירה שנפתחה עולה במלוא כיעורה תמונת הקשר בין גורמים מפלגתיים בעלי אינטרסים עסקיים לבין השר הממונה והפקידות הבכירה שרוצה לשאת חן בעיניו. העדויות הללו מספקות הצצה אותנטית אל הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן בישראל להשפיע על שלטון החוק. לקרוא ולבכות.