מדוע שיטת הקיבוץ יותר אינה עובדת?
הפירוש לקיבוץ באנציקלופדיית ויקיפדיה:
קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית לציונות ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים - שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני.
לחלק מהאנשים נשמע ונראה הרעיון הקיבוצי כאוטופיה, כלומר קהילה אוטופית של שיתוף מלא של הרכוש, ובשיתוף פעולה כלכלי. הכוונה לאוטופיה היא שזהו רעיון דמיוני שלא יוכל להתממש במבחן המציאות.
אחת מהסיסמות של הקומוניסטים, שהייתה גם הרעיון הקיבוצי הייתה
"מכל אחד כפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו". סיסמה נוספת שיובאה מהקומוניזם הייתה:
"הבסיס הנעלה לעבודה המבוסס על הרעיון הטהור שייגזרו כל מעשי האדם מרצונו החופשי בהגשמה עצמית". כמובן שלא חסרו עוד רעיונות שאיני פוסל את חלקם.
לדעתי, הבסיס לרעיון הקיבוץ לא מחזיק מעמד והוא לקראת קריסה רעיונית ומעשית. אבל, הבסיס העקרוני לחיים משותפים הוא אשר משקף את המציאות האמיתית שבה צרכים לחיות כל בני האנוש בעולם.
צריך להבין שכאשר יוזמים רעיון והוא לא מחזיק מעמד, זה לא אומר שהרעיון עצמו הוא לא נכון לחיות לפיו, נכון לומר שצריך להתרגל לרעיון, ולנסות ולהבין האם בן האנוש הגיע לרמה התפתחותית שתאפשר לו ליישם את הרעיון. להתרגל לרעיון חדש יחסית משמעו לשנות הרגלים מקובעים, לשנות הרגלים מקובעים ברמת המודעות של המין האנושי, שכיום הוא די איטי, בגלל הפחדים הקיימים בבן האנוש והבלבול בחייו שמונעים ממנו את התקדמותו לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, יכול להיווצר מצב שהרעיון הקיבוצי יעלה ויתחדש שוב בעתיד, ולא תהיה לו את ההתנגדות שהייתה לו בעבר, והביקוש לחיים שיתופיים יצבור תאוצה, כמובן שזה יקרה לאחר שאנשים יבינו שהשיטה הנוכחית, הציונית, הדמוקרטית הקפיטליסטית, החילונית והדתית גורמת סבל לכולם, והיא אינה מאפשרת את החיים הבריאים, הרגועים והשלווים. אבל, שיטת מחיה שתאפשר שיתוף מלא, אשר תמנע את הסבל האנושי שנובע מהשיטה הקיימת כיום, לא תהיה אפשרית, אם לא יבין בן האנוש מהי זהותו האמיתית. רק כאשר בן האנוש יבין מהי זהותו האמיתית ובהתאם להבנתו האישית הוא יתקן את עצמו בעצמו וישתנה, אישיותו החדשה תאפשר לו להבין את המציאות האמיתית שבה הוא חי, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
לכן, כתוצאה מכך שמקימי הקיבוץ לא הבינו זאת, לא התאפשר להם לתקן את אישיותם, ולכוון את עצמם לכיוון מהות ומטרת חייהם, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
מהי זהותו האמיתית של בן האנוש?
זהות היא אופן התנהגותו של בן האנוש.
כיום, ברמת המודעות של המין האנושי מבחינת החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, בן האנוש מתנהג באופן רגשי ולא ענייני.
שלב מתקדם יותר בהתפתחות המין האנושי יהיה כאשר בן האנוש יתקן את עצמו וישתנה, ואישיותו תהיה רגועה, רציונאלית ועניינית. כאשר בן האנוש יהיה רגוע, רציונאלי וענייני, רק אז יתאפשר לו להבין באופן ברור יותר את המציאות האמיתית שבה הוא חי.
מה זה רוגע?
זהו מצב שבו בן האנוש רגוע מבחינה רגשית, שזה מצב בו הגוף הפיזי מתפקד ומתנהג באופן רגוע, כלומר, מצב שהוא ללא הפעלת הרגשות הפנימיים, אשר גורמים לו להיות מבולבל עם כל המחשבות וכל הדמיונות ומצבי החלימה שאליהם הוא נחשף, שקורים לו גם בעת ערות וגם בעת השינה, שיוצר מצב של איבוד האני העצמי, הזהות האמיתית, שגורמים לו לאי-יכולת לתרגם לעצמו באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא חי.
הרגשות הפנימיים הם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, תשוקה ועוד, והם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדות, כעס, דיכאון, ייאוש, ועוד.
הרגשות הפנימיים הם הגורם העיקרי לאי-הפעלה נכונה של הגוף הפיזי שלנו שגורם להיחלשות המערכת החיסונית שלנו, והם הגורם העיקרי לכך שהגוף הפיזי מתפקד ומתנהג באופן שהוא אינו רגוע, אשר מוציא אותו מהיציבות ומהאיזון, האיזון הוא הבסיס שאנו זקוקים כדי לתפקד באופן בריא.
כלומר, רוגע זה המצב שהגוף הפיזי אמור היה לתפקד בו, ועקב הרגשות הפנימיים הוא לא מתפקד כראוי לו, לכן הגוף הפיזי נחלש ומחליש את המערכת החיסונית שחשופה לוירוסים, לטפילים, לחיידקים ואף לפגיעה ושחיקה של איברים פנימיים, למחלות ולכל התופעות הפיזיולוגיות, כמו: סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, איי.אל.אס, ועוד.
רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא במצב שאינו מפעיל את הרגשות הפנימיים שבו - הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי נעשית באופן ברור יותר.
כחברה, רק כאשר נבין זאת, נוכל לחיות חיי שותפות.
מהי המציאות האמיתית?
בן אנוש הוא יצור חי השייך למין האנושי. בן האנוש הוא הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה. אנרגיה היא עצם קיומו של משהו.
בן אנוש כיצור חי השייך למין האנושי, שהוא בעל הרכב אנרגטי ושהוא גם בעל צורה נולד כאשר דפוס ההתנהגות שלו נעשה באופן אינסטינקטיבי, והוא מתנהג ופועל באופן אוטומטי ללא כל מודעות עצמית למעשיו.
בשלב מסוים בחייו הוא מתחיל תהליך שבו הוא יוצא מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו הוא נולד ושאיתו הוא חי, ושאיתו הוא פעל באופן אוטומטי בחייו, והוא מתחיל תהליך למודעות עצמית, שמאפשר לו להיות מודע לעצמו יותר ויותר ולעצם קיומו.
מהות ומטרת החיים שהם תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית מאפשרת את הטרנספורמציה, את השינוי מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המודע לכך שחייו ותכנון חייו הם באחריותו הבלעדית בלבד, ונצחי. כלומר, במהלך חייו בן האנוש מתקן את עצמו ומשתנה, ולכן אישיותו משתנה בהתאם לתיקונים שהוא מבצע במהלך חייו.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי. התודעה היא מי שאנחנו באמת. הגוף הפיזי הוא הכלי, האמצעי שמשמש לתודעה כהשתקפות שמאפשר את התיקון והשינוי למודעות עצמית. התודעה לאחר המוות משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי. הנצחיות מאפשרת את הקיום של בן האנוש במהלך חייו. הנצחיות מאפשרת את קיום התודעה לאחר המוות של הגוף הפיזי. הנצחיות מאפשרת את קיום התודעה לאחר סופו של היקום. הנצחיות מאפשרת את הקיום של הנשמה בעולם האמיתי מבחינה רוחנית.
הבנה זו תאפשר לו להבין שאין צורך במדינות, בקבוצות, בדתות, בכתות, בגבולות, בגדרות, בחומות, בדגל, בהמנון, במלחמות, בטקסים ובפולחנים רגשיים, שאין להם כל קשר למציאות האמיתית. כחברה, רק כאשר נבין זאת נוכל לחיות חיי שופתות.
מסקנה: בעצם הקמת הקיבוץ שמטרתו הייתה חיי שיתוף ושוויון היה רעיון שבעיקרון נגע במציאות האמיתית שבה צרכים לחיות בני האנוש.
לסיכום, רעיון החיים המשותפים שהקיבוץ משקף זו המציאות האמיתית. אך רעיון זה לא יכול להתממש בשלב זה של תהליך הלמידה, החקירה וההתפתחות האבולוציונית של בן האנוש, וזאת כיוון שאין לו לבן האנוש את המודעות העצמית לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
ללא ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי, לא יתאפשר לו ליצור לעצמו לחיות בשיטת מחיה שתואמת את זהותו האמיתית ואת המציאות האמיתית שבה הוא צריך לחיות.
הרעיון הציוני והקמת מדינה שבה קיימת השיטה הדמוקרטית, הקפיטליסטית, החילונית והדתית מתאימה לאישיותו של בן האנוש בשלב זה, אך אינה מתאימה לחיי שיתוף, היא מתאימה לבן האנוש שייצב לעצמו ברמת המודעות שלו בשלב זה של תהליך הלמידה, החקירה וההתפתחות האבולוציונית אישיות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, אגואיסטית, מניפולטיבית ואינטרסנטית, אישיותו זו אינה תואמת לאישיותו האמיתית ולמציאות האמיתית, אלא לבן אנוש שחי בקונפליקט פנימי, ניגוד פנימי עם עצמו.
במציאות האמיתית צרכים כל בני האנוש בעולם להבין שהם קהילה אחת השייכת למין האנושי, שצרכים לחיות בעולם שאין בו מדינות ודתות אשר גורמים לפילוג המין האנושי ולסבל רב, להבנתי.
מאמר זה לא בא לכפות את דעתי על אף בן אנוש, אלא להעלות אפשרות נוספת.
