האח הגדול,
במשך כמה חודשים, אני מרגישה מוחרמת,
איני יכולה להצטרף - למדורת השבט.
איני מצליחה להתעניין, בנושא הכי בוער,
מי יעזוב את בית האח הגדול ומי יישאר.
צונאמי ורעידות אדמה,
כורים גרעיניים מהווים סכנה איומה,
מרידות ופרעות בארצות ערביות,
ארצות אויב וארצות שכנות.
הקרקע בוערת, העולם כולו כמרקחה,
אבל אצלנו בביצה הקטנה,
מוטרדות הצפרדעים - רק מ-ה-בעיה - ב-ה"א - הידיעה.
שאלת השאלות - העומדת מעל הכל,
מי ינצח בסופו של דבר - בבית האח הגדול.
כאשר אני מנסה להוציא רק מילה,
כי התוכנית היא בזיון - בושה וחרפה
וכי התוכנית גוררת את הצופים
לשיא הכלימה - למחוזות מביישים,
למכנה משותף כל כך נמוך ומבזה,
וגם מנחי התוכנית, תורמים הרבה לזה.
אומרים לי הנכדים, בקול ממתיק סוד,
"אם פעם רק תסכימי להסתכל, תמשיכי עוד ועוד".
ביום שישי האחרון, יום לפני הסיום,
נקלעתי למצור בית, הייתי במצב עגום.
שני הנכדים, כפו עלי להיות ידידותית,
ולתת צ'אנס אחרון - לראות איתם את התוכנית.
איני רוצה להישמע מתנשאת,
אבל התוכנית הייתה מזעזעת באמת.
בבית האח - עברית קלוקלת, הנחיה מאוד גרועה,
עשה לי רע מאוד על הנשמה.
על-מנת לא לקבוע דעה - לפי תוכנית אחת בלבד.
נכנסתי, היום, לראות כמה פרקים באינטרנט.
מכל תוכנית שניסיתי לצפות
התחלחלתי עוד ועוד.
אני מביאה כאן רק כמה דוגמאות:
"אנחנו מחכים כמו מניאקים"
"כולם פה לקחו את הזמן, כנראה"
"תעזוב י'דפוק"
"עלינו אתה בא"
"אני חייל, אני טמבל, אני דפוק, אני סתום"
"תגיד, אתה דפוק?"
"מלך מלך מלך, כפרה עליך"
"שתסתום כבר, שתסתום"
"איזה באסה, איזה באסה"
"אתה רוצה לישון איתי במיטה?"
"כאילו, את כל החברים לוקחים"
"אין לי, נגמר לי, מאמא"
"היא כזאת כלבה"
בכל אחת מהתוכניות
צרחות,
ויכוחים, דחיפות ועלבונות,
תת רמה -
המדינה בתרדמה,
מי מוכן לצעוק בקול גדול -
המלך ערום - עיצרו את הכל.
הפסיקו לדרדר אותנו במדרון התלול,
כבר לא נותרו עופות בריאים, בכל הלול.
לא ייתכן לסמם מדינה שלמה,
בבדיקה אחת בלבד - אחוזי צפייה.
איני יודעת בדיוק את הפרטים, איך בודקים
באמצעים אלקטרוניים - רייטינג וכמות צופים.
כמה בתי אב משתתפים,
והאם באמת הנתונים נכונים ומשקפים.
את כל ההקלטות, הלוויינים והערוצים.
אך כל נותני החסות והמפרסמים,
מתעניינים רק בהפצת המוצרים.
המטרה מקדשת את כל האמצעים.
וכך אנחנו באמת נראים.
