וכרגיל, הוויכוח הסוער שלו ושלה בקשר לרשימת המוזמנים שלעולם לא תהיה מוסכמת על שני הצדדים, וזה הולך בערך ככה:
היא מעיפה מבט ברשומת המוזמנים לליל הסדר ומתחלחלת: תגיד, מה קרה לזיכרון שלך? כל פסח אותו סיפור. החלטנו לפני שנה שאתה לא מזמין יותר את הגרציה המעצבנת. נו, אז היא דודה של אח שלך מחיפה, מה לי ולה? שוב אצטרך להיחנק מהקניידלעך המזעזעים שלה רק מתוך נימוס? ובכלל, מה לספרדייה טהורה שכמותה ולמאכל הזה?
השנה היא מביאה גפילטעפיש? תחליט, זה או אני או המילה שאמרת קודם. הדבר הזה לא ייכנס לבית שלי בשום מחיר. תתקשר אליה מיד ותגיד לה שאני אלרגית לדגים ממולאים סוכר. שתכעס!
כן, הזמנתי את רחמים מהמכולת. אתה בהלם? אין לך לב, האיש אלמן, קצת רחמים על הבן אדם. נכון, ששת ילדיו עושים "סדר" אצל אחותו, אבל הוא איש עצבני ולא מסתדר עם אף אחד. מה פתאום יישב לידך, הגזמת. כבר תכננתי שלידך תשב דודה שרה... מה אתה מתעלף לי? אין לי זמן לנשום,ועכשיו ברגע הכי לא מתאים עושה לי הצגות, קום והתנערה, הרשימה עוד ארוכה...
שוב אודי חמודי? עוד חמודי כזה ואבדנו. בן שלושים ועדיין מתרוצץ בחיפושים נלהבים אחר האפיקומן וגם מוצא, לעזאזל.
אגב,קנית לו את הקורקינט שהוא ביקש כפרס על מציאת האפיקומן בשנה שעברה?
רגע, מי זה איציק הזגג? אני לא זוכרת ששבור פה איזה חלון או מה...
אהה, אתה רוצה לשדך אותו לבת של השכן, זאת אומרת שהזמנת גם אותה. אתה יודע מה, הפעם אתה צודק. זיווג מצוין, היא תשבור, והוא יתקן... מעולה.
וכך אנו יושבים מעשה שבשגרה כמה ימים לפני ליל הסדר, רשימת המוזמנים מתפתלת כנחש ארסי שגם אם נמלוק את ראשו הוא ימשיך לכשכש בזנבו וללגלג עלינו כל הדרך אל שולחן החג...
אז איפה אתם בסדר?