"נדחה ערעורו של גבר שהורשע באונס בתו על סמך חלום", "הורשע אב באונס שהתגלה בחלום". כך זעקו חלק מהכותרות שדיווחו על דחיית הערעור. פרשנים לענייני משפט תמהו אם בית משפט בישראל הרשיע אדם באונס על סמך חלום, אולם עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון מלמד, כי בני שמואל לא הורשע על סמך חלום שחלמה בתו כלל ועיקר. הוא הורשע על סמך זיכרון ברור ומוחשי של ורד על עבירות מין שביצע בה בהיותה ילדה ושעליהן העידה. הזיכרון אומנם התעורר בעקבות חלום, אך הוא היה זיכרון אמיתי, כך קבע בית המשפט העליון גם על סמך ראיות נוספות.
עם זאת אין להתעלם מהייחודיות של המקרה, המעורר, ולא בפעם הראשונה, את סוגיית קבילותם של זיכרונות מודחקים, וכפי שביטא זאת בית המשפט: "המקרה דנא הוא מקרה יוצא דופן, ייחודי, מורכב ורגיש. עלינו, שופטים בשר ודם החשופים לטעויות, מוטלת החובה והאחריות לפסוק בו, כמו במקרים אחרים, רק על-פי הראיות שלפנינו ולא לפי תחושות, השערות או רגשות".