כולם מכירים את סיפור האהבה הנצחי של שני בני חמולות שונות בעיר וורונה שכתב שייקספיר. בעיבודו הרענן והנפלא של עירד רובינשטיין, ותחת מגע ידיו המכשפות, הופכת הבמה למשהו קסום, כשכל שחקן, גם כשאינו מדבר ולכאורה ניצב כסטטיסט - מתנועע, ומביע בפניו ותנועותיו כה רבות, עד כי עין הצופה נודדת מדוברי הדיאלוגים אל השוליים וחזרה ללא הרף. הכל על הבמה - מרתק. והכל בו-זמנית. וכך הצופה אינו חש בזמן ההצגה עד לדקה המסיימת. אך לא רק הקסם של הבימאי הצעיר והמחונן יוצר את הייחוד המסוים של הפקת באר שבע. נוסף עליו גם תרגומו של אלי ביז'אווי, שיודע כה טוב איך לשלב מונולוגים קלאסיים בשפה יפהפיה ופיוטית, עם ביטויים של המאה ה- 21, מהחיים, ובכך מצליח לרתק את הצופים אפילו לקלאסיקה הידועה.. עיצוב התנועה הכה מקורי ומתמשך של עמית זמיר, לוקח את הצופים לטראנס מהפנט לכל אורך ההצגה. וכך צולח המחזה לתפוס את הקהל בגרונו, ולהוליך אותו בסקרנות ומתח מהרגע הראשון ועד לאחרון של ההצגה. עיצוב הבמה של סווטלנה ברגר בצורת מעגל מעל למתרחש, המסמל את האחדות והמסורת, שנפרץ ע"י יוליה בת ה-14 ואהובה בן המשפחה היריבה, רומיאו, המחליטים להינשא ולממש את אהבתם הטהורה - עיצוב זה נעזר בתלבושות הפוסט-אפוקליפטיות, עם מסכות גז כחלק ממסכות הנשף שנערך בעיר. התלבושות הפנטסטיות והלא מציאותיות שעיצב מאור צבר מאששות עוד יותר את תחושת הזמן העתידני. תודה לאל, שאין על הבמה שימוש בסמרטפונים, כי הכל מתרחש אחרי המלחמה האחרונה והמסיימת, אך הערכים האנושיים עדיין שולטים באלה שנותרו בחיים. את אמה של יוליה, אישה דעתנית, חזקה, אך גם נהנתנית, מגלמת היטב בצורה כובשת מיכל ווינברג. בעוד את אמו של רומיאו מגלמת בחן רב ובעסיסיות רבה אדווה עדני. לה גם ניתן הרגע קורע הלב המסיים את הטרגדיה. רון ביטרמן האדנותי והמרשים כנסיך וורונה; מולי שולמן המכמיר כנזיר המשיא את זוג הצעירים בחשאי, ותומך בהם רוחנית ונפשית - מקסים בביצועו, עם החן הטבעי שלו. לאחר סצינת הפתיחה המרשימה של האופנוענים, שעיצובה לוכד אותך ישר לעומק ולרוח ההצגה, מתבלטים בין בני המשפחות והחברים אמיר קריאף כאביה המחמיר של יוליה, כשבסצינה האחרונה שלו, הוא מצליח להחצין את מיכמני האגרסיות והיצריות הגלומים בו, שלא בכל תפקיד על הבמה ניתנה לו האפשרות לכך; האומנת של יוליה היא שרית וינו אלעד, שמעניקה עסיסיות ואנושיות לתפקיד, בתיבול של הרבה הומור ואנושיות; אורן כהן נפלא בתור טיבאלט, בן דודה של יוליה,שתפקיד זה מאפשר לו להרשים את מלוא עוצמתו הדרמטית עם נוכחותו המאד מרשימה על הבמה. כך גם תשומת הלב של הצופים מתמקדת בדמותו של מרקוציו, אותו מגלם כה נפלא תום חגי, המשכנע במשחקו הכובש והמבריק. כשלצידו חברו בנווליו (יוגב יפת החמוד) ואורי סברי החביב. עמית אפשטיין הוא הדוכס מחזרה של יוליה, שאביה מתכנן להשיא אותה אליו בגלל מעמדו ונכסיו, מרשים ביופיו אך לא מצליח לשכנע את יוליה, שכבר נכבשה רגשית לרומיאו. ושני אלה פורצים את מעגל המסורת וההתנהלות במימוש עצמיותם. יוליה הצעירה הרכה והתמימה היא אביגיל הררי, שחקנית עם יכולות דרמטיות מגוונות וחודרות ללב, שעוד נשמע עליהן ונראה אותן בהמשך. את רומיאו מגלם תום אבני, עם הקסם הבלתי נגמר שלו, עם כל תעצומות הנפש של האוהב האולטימטיבי, ושניהם יחד הם התגלמות האהבה האמיתית לדורותיה. אלירן הרוש כמשרת ושתי הצעירות החינניות והמקסימות מביה"ס למשחק גודמן - מרעננים אף הם ומעשירים את הבמה רבת המשתתפים, ויחד הודות להדרכת הטקסט הבלתי רגילה במחוזותינו של דן ענבר, כך שכולם הוגים כראוי את המילים, (משהו נדיר על בימותינו) - יוצרים כולם הצגה נפלאה, מרגשת שאי-אפשר להשוותה לכל ההפקות האחרות שראיתים על הבמה או בקולנוע. זוהי יצירה ייחודית, שלא כדאי להחמיצה, הודות לשיאם של כל השחקנים והיוצרים גם יחד. מלאכת מחשבת תיאטרונית, וחוויה עילאית.