כאשר בוחנים את מערכת היחסים בין מדינות ניתן, בקלות יחסית, להבחין בעובדה ייחודית אחת: פעמים רבות נקבעת מהות היחסים בעקבות ה"כימיה" האישית הנוצרת בין המנהיגים. "כימיה" בהקשר הזה יכולה לנוע בטווח האמוציות שבין סימפטיה, חיבה עמוקה, או שפה משותפת והבנה, לבין סלידה ותיעוב שאי-אפשר לגשר ביניהם.
בניגוד למערכת היחסים העכורה השוררת כיום בין הנשיא
ברק אובמה לבין ראש הממשלה
בנימין נתניהו התקיימה פעם "כימיה" מן הסוג החיובי בין ראש ממשלת ישראל לוי אשכול ונשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון, שניהם "איכרים מחוספסים" בעלי תכונות אופי דומות. "כימיה" זו הייתה אחד היסודות המוצקים ביותר במערכת היחסים הטובה, היציבה ורבת השנים שהחלה להתפתח בימי כהונתם בין שתי המדינות.
כדי להבין מדוע נוצר הקשר הטוב בין שני האישים ראוי לספר, מעט, על הרקע המשפחתי של השניים.
לוי אשכול (שקולניק) נולד בשנת 1895 באוקראינה, בכפר אוראטובו, שהיה חלק מהאימפריה הרוסית. אביו יוסף היה מנהל משק חקלאי זעיר. אשכול למד בחדר ובגימנסיה בוילנה, וכבר בנעוריו הצטרף לתנועה ציונית פוליטית: צעירי ציון. בהיותו בן 18 עלה אשכול לארץ ישראל. שנים מספר עבד כפועל חקלאי וכשומר, בפתח תקוה ובראשון לציון. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, התנדב לגדוד העברי שהוקם במסגרת הצבא הבריטי. לאחר מכן היה בין מייסדי דגניה.
לינדון ג'ונסון גם הוא היה "איש אדמה ועבודה". הוא נולד ב-1908 בעיירה כפרית-חקלאית ענייה בטקסס. עם סיום לימודיו התיכוניים יצא לשוק העבודה.
התפקיד הראשון שמילא, כדי שיאפשר לו לממן את לימודיו בקולג' למורים - היה מפעיל מעלית. מתחילת דרכו בקולג' אהב ג'ונסון להיות מעורב בוויכוחים פומביים. השנה הראשונה לעבודתו בהוראה הייתה כמורה של כיתת ילדים מקסיקנים. את השנה הזו שבה נחשף לראשונה למצוקות הקיום החמורות לא שכח מעולם. העובדה כי לעניים הללו לא ניתנה הזדמנות שווה הכתיבה רבים ממהלכיו בעתיד שנועדו לפתוח את הדלתות, וההזדמנויות, גם בפני המקופחים.
כאשר נפגשו השניים לראשונה היה ג'ונסון נשיא ארה"ב, אדם בשל בן 56, ואשכול ראש ממשלת ישראל, בוגר מג'ונסון ב-13 שנה. הפגישה התקיימה בבית הלבן. נכון שהאנגלית של אשכול לא הייתה מן המעלה הראשונה כמו של נתניהו, למשל, אבל הוא היה "איש של אנשים", בעל חוש הומור, שידע גם לצחוק על עצמו. כבר מתחילת המפגש הראשון הסתבר למשתתפים כי יש לשניים "כימיה" טובה ושפה "איכרית" משותפת.
הקשר האישי הטוב הזה הוליד, מאוחר יותר, מחווה יוצאת דופן של כבוד מצידו של ג'ונסון. לקראת פגישתם הבאה, בינואר 1968, הזמין נשיא ארה"ב את אשכול ופמלייתו להתארח בחוותו הפרטית בטקסס. פרט לדיפלומטים שנלוו לאשכול היה אחד מחברי הצוות הישראלי, האלוף
מרדכי הוד, מפקד חיל-האוויר, עטור התהילה של הניצחון האווירי המוחץ בפתיחת מלחמת ששת הימים. לכאורה הובא הוד בתור "המומחה האווירי" כיוון שעל הפרק עמדה בקשת ישראל לרכוש מארה"ב 50 מטוסי פאנטום. בפועל היה הוד, יליד דגניה, איש אמונו הצבאי של אשכול בכול הנושאים הביטחוניים.
לקראת הפגישה, בעקבות שיחות הכנה של
הנרי קיסינג'ר עם
יצחק רבין, השגריר הישראלי בארה"ב באותם ימים, הכינו אנשי מחלקת המדינה מסמך תדרוך לנשיא. בניגוד למפגש הראשון בין ג'ונסון לאשכול שבו הועלתה לדיון קצר ביותר שאלת היכולת הגרעינית של ישראל, הפעם היה סדר היום ברור, ממוקד, ו"אטומי" לחלוטין. תוכנו של המסמך הזה - שהוגדר בכותרת "סודי ביותר/רגיש" שוחרר לידיעת הציבור רק כעבור 30 שנה, ב-1997. על-פי המסמך האמריקני ביקש רבין לדעת, לפני שהנושא יידון בהרחבה, אם ההתחייבויות הבאות יספקו את המימשל:
- ישראל לא תהפוך ל"מדינה גרעינית".
- ישראל תשקול את הצטרפותה לאמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעיני.
בצמוד לכל אחד מן הנושאים "הגרעיניים" הוצג בפני ג'ונסון מסמך מפורט שכלל את הערכת מחלקת המדינה על משמעות הנושאים שהעלה רבין, לפי הפירוט הבא:
- ישראל לא תהפוך ל"מדינה גרעינית". הישראלים הבטיחו - נכתב במסמך - כי אם תיענה בקשתם לאספקת מטוסי הפאנטום הם מוכנים להתחייב ש"ישראל לא תהיה הראשונה להציג ו/או להכניס (Introduce) כלי נשק גרעיניים למזרח התיכון". אנחנו ביקשנו שהמונח יהיה Posses במובן זה ש"בבעלות" ישראל לא יהיו כלי נשק גרעיניים. במקום לקבל את עמדתנו - נכתב עוד במסמך - הייתה תשובתו של רבין כי ישראל מעדיפה להישאר במסגרת ההגדרה ש"ישראל לא תהפוך למדינה גרעינית".
- בנושא הצטרפות ישראל לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. שאלת המפתח בהקשר זה - נכתב במסמך ההכנה - היא שהישראלים מבקשים שתהייה אבחנה ברורה בין מדינה המצויה ב"מצב של נשק-גרעיני" לבין מדינה המצויה ב"מצב לא-גרעיני". בעת הדיון המקדמי הובהר כי משמעות ההגדרה הראשונה היא "מדינה שייצרה וגם פוצצה נשק גרעיני או שביצעה ניסוי גרעיני
לפני 1 בינואר 1967". האמנה, נכתב במסמך, משאירה באורח מכוון ובעמימות את מעמדה של ישראל.
- הסיבות לניסוח שהציע רבין לא ברורות לנו - נכתב עוד במסמך האמריקני שהוכן בעבור ג'ונסון. כאשר שאלנו אותו איך יכולה מדינה להפוך ל"מדינה גרעינית" מבלי שיהיה בידיה נשק גרעיני הוא השיב במלים פשוטות: "כך אנחנו מעדיפים".
- כל ההגדרות המילוליות האלה - נכתב במסמך - הינן עמומות. לא יהיה זה מעשי מצידנו לנסות ולכפות על ישראל לקבל את ההגדרות שלנו. עלינו לחתור לכך שישראל תתחייב בפני ארה"ב שמעמדה הגרעיני לא יהפוך להיות "גורם ידוע" שרק יסבך יותר את הסיטואציה הישראלית-ערבית.
- ההמלצה בשורה התחתונה של המסמך אמרה כך: עלינו להבהיר לישראל כי עליה להתחייב בפנינו להמשיך להיות "מדינה במצב לא-גרעיני" כפי שמוגדר באמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. ההגדרה באמנה אומרת שלמדינה החתומה על האמנה "אסור לקבל נשק גרעיני, לייצר נשק גרעיני, או לרכוש נשק גרעיני או כל מתקן גרעיני".
הפגישה הידידותית בחווה הנשיאותית עלתה יפה. סל הקניות של אשכול התמלא ב-30 סקייהוקים ובפריטי נשק נוספים ואף הובעה הסכמה עקרונית לבדוק את אפשרות העברתם לישראל של 50 מטוסי פאנטום מתוך ה-250שביקשה ישראל.
מעניין מה היה קורה למערכת היחסים בין ישראל לארה"ב אם ג'ונסון ואשכול היו צריכים לטפל יחד בנושא כמו האיום של הגרעין האירני. יכול להיות שיחסי שתי המדינות לא היו נקלעים למשבר החמור ביותר שנוצר ביניהן והעולם היה נראה אחרת.