לאחרונה, במלאת 37 שנה לחתימה על הסכם השלום עם מצרים ב-17.9.1978, עסקה התקשורת המצרית ביתרונות למצרים מן ההסכם.
בתוכנית ששודרה בערוץ CBS Extra, רואיין ד"ר עלי אלסמאן שהיה יועצו של אנואר סאדאת בעת המו"מ עם ישראל. אלסמאן העלה על נס את יתרונות השלום ששם קץ למלחמות ולשפיכות הדמים והחזיר למצרים את סיני כולה. הוא שיבח במיוחד את התרומה של ישראל בתחום החקלאות, והדגיש כי הסכם שלום פירושו שאין יותר מלחמות ואין מקום לבטל אותו.
יש לציין, כי אפילו "האחים המוסלמים" ששלטו במצרים במשך שנה הדגישו כי יכבדו את ההסכם. אך המתנגדים להסכם השלום ממשיכים להשמיע את קולם הצורם, ואפילו מאיימים לתקוף את השגרירות של ישראל, כפי שעשו לפני 4 שנים.
ד"ר אלסמאן סיפר בין השאר כי בעת ביקורו של
מנחם בגין באיסמעיליה, שלו קדם ביקור סאדאת בירושלים, נפגש סאדאת עם בגין בארבע עיניים, בעוד שחברי המשלחת הישראלית והפמליה של סאדאת ישבו בחדר הסמוך. פתאום שמעו את בגין צוחק בקול רם. לדברי אלסמאן, היות שהיה ידוע כי בגין הוא מנהיג ללא חוש הומור, שאלו מה קרה. סאדאת סיפר ליועצו כי סאדאת אמר לבגין שהוא חושב שאין סיכוי לקבל משהו במו"מ עם ישראל. לשאלתו של בגין מדוע הוא חושב כך, השיב סאדאת:
"היהודים הם עם קשה עורף. הם 'שיגעו' את משה במדבר במשך 40 שנה. מה כבר אפשר לצפות מהם?". בגין צחק.
על חוש ההומור של סאדאת ושל המצרים בכלל ניתן להוסיף כי בפגישה של סאדאת עם משלחת של עיתונאים ישראלים בכירים, סיפר הנשיא המצרי כי התגלו שרידים של ישוב יהודי בעמק הנילוס. חנה זמר שהייתה עורכת העיתון "דבר" שאלה "מדוע לא פירסמתם את זה?", ועל כך השיב סאדאת כי הוא נתן הוראה שלא לפרסם, כי לולא עשה כן, הישראלים היו דורשים להקים במקום התנחלות...
געגועים לאימפריאליזם
ד"ר פייסל אלקאסם, כוכב ערוץ אלג'זירה, פרסם בעיתון "אלקודס אלערבי" (12.9.15) את הדברים הבאים:
"השאלה הסרקסטית ביותר היא, כיצד משטרו של
בשאר אסד מנפנף בסיסמאות האחדות הערבית, הלאומיות והחרות, ובו-בזמן הוא כורת ברית עם האויבים המושבעים ביותר של הערבים, הלא הם הפרסים?
"גם משטרו של קדאפי בלוב קרא לאחדות ערבית אפריקנית, אך במציאות הוא פעל כדי לסכסך ולהפריד בין השבטים בארצו, כדי להנציח את שלטונו שנשען על העיקרון של 'הפרד ומשול'.
"אותו דבר עשה שליט תימן העריץ עלי עבדאללה סאלח שעיקר פועלו היה לסכסך בין השבטים והמחוזות בתימן.
"זכותנו אפוא לשאול: האם יש הבדל בין משטרים ערביים אלה לבין האימפריאליזם? התשובה לכך היא: אכן יש הבדל.
"האימפריאליזם חילק את הערבים למדינות ולעמים. אך שליטי ערב הניפו סיסמאות של אחדות ערבית, בעודם מחלקים את עמי ערב ואת מדינות ערב חלוקות פנימיות - אתניות, לאומיות, עדתיות, שבטיות, דתיות ולקנטונים גזעניים. וזה בדיוק מה שעושה המשטר העדתי בסוריה.
"חכו ותראו".
רדידות המחשבה
"הפוליטיקאים בני זמננו הם אנשי תקשורת ברמה נמוכה, כי אינם מצליחים להעביר את המסר שלהם בשפה מקובלת, בהירה ומובנת. קחו למשל שר עירקי שאינו מבדיל בין שתי המילים 'כבודו' (פת'אמה) ו'גודלו' (ד'חאמה) שיש להן מובנים מנוגדים.
"או שר עירקי אחר שנואם על הצורך להילחם בארגון
דאעש מלחמת חורמה, ובאותה נשימה מדבר על ההכרח לגלות פתיחות והבנה כלפי דאעש".
"האם תופעה כזו אינה מעידה על נפילה, רדידות ודלות מחשבתית?", שואל כרם נעמה מעל דפיו של העיתון "אלערב" (12.9.15).
נועלים שערים לבני עמם
עלי אלסודני כותב בעיתון "אלערב" (12.9.15) כי "בלוחמת התמונות והסרטים הקצרים של זמננו, ניתן לראות אזרחים גרמניים, דנים ואוסטרים מחלקים אוכל, מים וצעצועים לילדי הפליטים. בן-בזמן אצל העשירים הערביים השערים נעולים בפני פליטים שנמלטים מפשעיהם של אותם שליטים. התוצאה היא ריבוי המתקוממים הכועסים על כך שמקללים את דתם, תרבותם והשתייכותם לגזע הערבי. יש לשים את הדגש על כך שהאחריות למראות המוות נופלת גם על הכיבוש הצבאי, הכלכלי והאידיאולוגי של מולדתנו האמללה, והגיבוי שהוא נותן לגרועים שבמשטרים אצלנו.
"אנו בעת הזו אומה חולה ומפורקת. עלינו להתייחס למצב כאל תקופה חולפת, כפי שחלפו מצבים דומים במדינות המהוות עתה יעד להצלה לפליטים הערבים וחוף מבטחים".
הילד מת והוא חופשי
מאת אדוניס
אתה הילד האומלל והמבודד לבדך בין הגלים לחולות,
על חוף סורי-טורקי וטורקי-סורי.
באפשרותך עתה להצטרף לילדים אחרים שהקדימו אותך אל המוות.
אתה יכול להגיע אליהם חופשי, בלי רשיון מעבר, בלי גבולות -
אין חיילים שיכו ואין שוטרים שיעצרו.
גם הזמן מהגר מת, והנצח להבה בוערת
בתוך הסוף הזה אתה נמצא באין סוף.
("אל-חיאת", 10.9.15)
אפס בין האומות
"אנו אומה כושלת, אומה היודעת רק כשלונות והרג.
"יש טרוריסטים שאינם מסתפקים באיום על הווה האומה ועתידה, הם גם מרסקים את מורשת עברה.
"בימינו יש טרור שהורג מוסלמים בשם האיסלאם, ואם אינו מוצא קורבנות, אזי ירצח נוצרי או יאנוס ילדה יזידית.
"אנו שייכים לאומה שאינה חפצה בחיים. היא בחרה במוות כדרך.
"האומה שהמציאה את האפס הפכה לאפס בין האומות".
(ג'יהאד אלח'אזן, "אל-חיאת" 8.9.15)
דגלים של ישראל
"ישראל ומצרים הן מדינות מרכזיות במזרח התיכון, ששיתוף הפעולה ביניהן נגד הטרור ומי שמגבה אותו הוא חיוני עבורן.
"המשטר הפשיסטי הפרסי, חיזבאללה, חמאס והמיליציות השיעיות בעירק, סוריה, לבנון ותימן הם תומכי טרור", קובע עבדאללה אלהדלק בעיתון "אלווטן" הכוויתי ומביע את תקוותו כי "פתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בקהיר היא צעד חשוב (להדיפתם). אני מצפה ליום קרוב שבו נראה את דגל ישראל מתנוסס מעל שגרירויות ישראל בבירות ערב".
