בשבוע שעבר הלך לעולמו פרופ'
משה מני ז"ל. בן 87 היה.
פרופ' מני, איש רב מעלות ועלילות, ניהל את המחלקה האורולוגית בשיבא בשנים 1976-1983, ובמהלך התקופה הוטל עליו לנהל במקביל גם את האגף הכירורגי. הוא היה רופא מעולה, דעתן, בעל ידע ניהולי רב בכלכלת בריאות, ומעל לכל בן-אדם. איש נעים הליכות, נוח לבריות, מוקד עליה לרגל להתייעצות ולעתים מזומנות גם לגישור בין חילוקי דעות.
פרופ' מני היה מוותיקי תל-השומר, אחד ממקורביו ואוהביו של פרופ' חיים שיבא, מייסד בית החולים ומנהלו הראשון. "הערצתי מאוד את אבא שלי, אבל את חיים שיבא אפילו יותר" - מצוטט פרופ' מני בספר 'רוח שיבא' - "האיש היה קוסם וטוב הלב שלו היה ממש תלוי על זרועו. דאגתו תמיד הייתה לטובת החולים ולבית החולים, ואם היה צריך לסחוט מאיתנו דבר מה למטרה זו, אנחנו נסחטנו ברצון. הוא היה דיקטטור נאור, מותר היה להתווכח איתו, אבל אי-אפשר היה לסרב לו. היה תענוג להיכנע לו. לדעתי, בל"ו צדיקים - חיים שיבא היה בחמישיה הפותחת".
כשאני קורא את השורות הללו נחמץ לבי בפעם המי יודע כמה על שלא הספקתי להכיר אישית את פרופ' שיבא וללמוד ממנו. אבל את פרופ' מני היכרתי והוקרתי. אי-אפשר שלא להעריץ את מסע חייו המרתק והמגוון: יו"ר מגן דוד אדום, סגן יו"ר קופת חולים מכבי, נשיא אוניברסיטת תל אביב, ממקימי המרכז הבינתחומי הרצליה, נשיא המכללה האקדמית אשקלון, סגן יו"ר דירקטוריון טבע.
מבצע משה
לכל אלה יש להוסיף את היעדרויותיו התכופות מן הארץ בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. במשרדי הנהלת בית החולים היה מונח מכתבו של ראש הממשלה
מנחם בגין, שכתב: "אבקש לאפשר לפרופ' מני היעדרות כפי רצונו, בלי לשאול ובלי לתעד את תנועותיו". לימים התברר שפרופ' מני, כאורולוג מעולה ובעל שם, היה רופאם האישי של מנהיגים רבים ובולטים במדינות ערב, בראשם השאה הפרסי, שליט סודן ג'עפר נומיירי ועוד רבים אחרים. הוא נרתם למשימות הללו ללא היסוס, הגיע למקומות מסוכנים, ידע שהוא מהלך על חבל דק מאד, ובזכות הקסם האישי ויכולותיו המופלאות כרופא, ידע לעשות את העבודה. בין היתר, הוא סייע לסלול את הדרך למבצע משה במסגרתו הועלו לישראל בפעולה הירואית כ-15 אלף יהודי אתיופיה. תרומתו למדינת ישראל לא תסולא בפז.
לא אשכח את פרופ' מני גם בזכות התמיכה הגורפת שהעניק למנהיגי שביתת הרופאים הגדולה ב-1983, עמם נמניתי. "השביתה הייתה צריכה לשמש תמרור אזהרה, אבל המדינה לא קראה נכון את הקלפים והציבור לא הבין את הקשר בין שינוי שכר הרופאים לשינוי פני הרפואה" - הוא אמר. פרופ' מני, לוחם עיקש ונחרץ למען הרפואה הציבורית ומי שהטיף כל השנים בלהט לחיסול הרפואה הפרטית, צידד גם בהחזרת השר"פ לבתי החולים הממשלתיים והיצר על כך שפרופ' שיבא היה ממתנגדי הרעיון. הוא תמיד ניחן בחשיבה מקורית ומעולם לא נרתע מלהגן על עמדתו גם אם הייתה בדעת מיעוט. בתקופתו כנשיא אוניברסיטת ת"א הוא התגלה כבעל מעוף, חשיבה יוצרת ויכולת נדבנית שלא ראו כמותה עד אז.
בשנים האחרונות דיבר פרופ' מני בכאב על שקיעתה של הרפואה הציבורית ועל הידרדרותה של ההשכלה הגבוהה. בזו וגם בזו הוא האשים את מדינת ישראל וממשלותיה השונות על הזנחה מתמשכת והתריע בפני ההשלכות מרחיקות הלכת בגין הזנחה זו.
אף שעסק בכל-כך הרבה תחומים והחליף לאורך השנים מקומות עבודה ועיסוקים, הוא היה ונותר שיבאי בכל רמ"ח אבריו ושגריר נאמן של בית החולים, שתמיד ראה בו את ביתו השני. פניתי אליו כמה וכמה פעמים בשנותיי כמנהל שיבא כדי להיעזר בו בנושאים מורכבים ועדינים. כצפוי, הוא תמיד התגייס ברצון, לעצותיו היה משקל סגולי רב ולמהלכיו ומעורבותו האישית - היו תוצאות חיוביות.
פרופ' משה מני הוא אחד מאבני היסוד של המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר. לא נשכח את מה שהוא עשה ואת מי שהוא היה. נזכור את יכולותיו לצד צניעותו, את הישגיו לצד היותו בן-אדם טוב ומיטיב.
יהי זכרו ברוך.
