במשך שנים ארוכות נמנתה מסעדת "סבסטיאן" שבהרצליה פיתוח (רחוב משכית 33) עם שלישיית מסעדות קולינריות, שהיו בבעלות וקורת-גג משותפת. אלא שהזמן עשה את שלו, והטריאומווירט הוותיק התפרק לגורמים. עם פרישתה של מסעדת "קפה נחמני" מן הבעלות המשותפת - נותרו ביחד רק שתי אחיות: "קפה נואר" התל אביבית ו"סבסטיאן" ההרצליינית.
את מסעדת "סבסטיאן" פקדנו השבוע, לעת ערב, בשניים. מהיכרות עמוקה בעבר עם "אחותה", מסעדת "קפה נואר", היו לנו בהחלט הרבה ציפיות. כמוה היא מסעדת בראסרי מודרנית, שנשענת על מסורת קלאסית מובהקת של מסעדות הבנויות בכל שעות היום לארוחה ולבילוי כאחד.
לעומת מסעדת "קפה נואר", הפרוסה על שטח-בינוי מצומצם - "סבסטיאן" היא מסעדה ממש מרווחת ונינוחה פי כמה מאחותה התל אביבית. אלא שמהר מאוד הוחוור לנו שרק בכך היא, בעצם, נבדלת ממנה לטובה.
תפסת מרובה
הצרות החלו כבר בפתיח. אם לא די בזמן המוגבל שהוקצב לנו מראש - הרי שהמלצרית גם בוששה, משום מה, לגשת לשולחננו ולקבל מאתנו את פרטי הזמנת התפריט. בסופו של דבר הזמנתי ניוקי-אספרגוס ותרד בחלב-פסטו עם אגוזי-מלך. אך, אבוי, המנה שחתה באמבטיית-שמנת והשתלטה עקב כך על הפרודוקטים שנחו להם על גבי הצלחת, מבלי שטעמם הספציפי הורגש.
גם מנתה של בת הזוג איכזבה. מה שאמור היה להיות קדירה של ריזוטו פירות-ים בציר-דגים וזעפרן התגלה כ"תפסת מרובה - לא תפסת". מרוב פירות-ים, שכשלעצמם לא התברכו באיכות משובחת - לא הוחש טעמם הספציפי. לשתי המנות התלוו לחם הבית וסודה צוננת, מבלי שניתן להלין עליהם.
קינחנו בטירמיסו עם בישקוטי-ספוג בקפה. מן הקינוח האיטלקי הגזעי נעדר משום מה האלכוהול הרך של הליקר, שאמור היה לשבח את טעמו. לפחות האספרסו הכפול, שהוגש בצידו, היה במיטבו.
החשבון הסתכם ב-155 שקל, והוספנו עליו תשר של 15% לשרות שהיה בהחלט די אדיב. את "סבסטיאן" זיכינו ב-6 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.
