הוא צמח מחוץ לממסד הפוליטי ונעדר ניסיון ציבורי מינימאלי; אין לו שום מסר מוצק ועקבי, והוא גם סובל בדבריו מפיצול-אישיות. לשונו היא חדה, משמיצה וארסית, אך בעיניו הוא נראה כמשיח תורן - כזה שמושיע ולא מאכזב. רק תנו לו לפעול, והכל יסתדר.
זוהי, על רגל אחת, דמותו של מועמד המפלגה הרפובליקנית,
דונלד טראמפ, במערכת הבחירות לנשיאות של ארה"ב. העיתונאי
גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק, משוכנע כי דווקא מגרעותיו הברורות של המועמד יוצא הדופן, הן אלה שמשחקות, לפחות בינתיים, לטובתו ושעשויות בהחלט לסלול, בסופו של דבר, את דרכו אל "הבית הלבן".
בשני קולות
לדברי גד נחשון, מצליח פיו של מועמד הרפובליקנים, המפיק כל הזמן "מרגליות", לכבוש את ליבם של אמריקנים רבים, הנוטים לראות בו דמות עסיסית, שתצליח להוציא את ארה"ב מן הבוץ המונוטוני, שבו היא שקועה זה מכבר. אמריקנים אלה צמאים, מן הסתם, לדמות דינמית כמותו, המבטיחה להם הרים וגבעות במהרה, והם מן הסתם תולים בו תקוות.
נחשון מטעים כי טראמפ בונה את עצמו בעיקר על חולשותיה של יריבתו הדמוקרטית,
הילרי קלינטון, ומיטיב לנצל את מגרעותיה עד תומן, מבלי שהוא נזקק בכלל להציע מצע רעיוני, או תוכנית מעשית-חלופית, כי פשוט אין לו בעצם כזאת. בה בעת עולה בידיו לדבר בשני קולות ולשכנע בכך הן את מי שרוצים לשמוע א', והן את מי שמעדיפים ב'. בסופו של דבר הוא הרי מרצה את שניהם.
תקשורת נרתמת
יש לו לטראמפ הבטחות גרנדיוזיות, אף שהאפשרות לממשן היא בעצם אפסית. כך, למשל, הוא שולל את תשלום המיסים למדינה, כשלדבריו "רק טיפש משלם את המס" הוא גם אינו מהסס להחיות מחדש את הסיסמה הנושנה של המפלגה הרפובליקנית, שלפיה ארה"ב היא לאמריקנים בלבד - סיסמה שמכבר אבד עליה הכלח.
מעל לכל, אליבא דנחשון, מצליח טראמפ לרתום את התקשורת אליו ולהיבנות מה"שואו אוף" הקבוע שהוא מציג בפניה, והמשמש למדיה לחם יומי. באמצעותה, ותודות לה, הוא אינו יורד לרגע מהכותרות, וזה בדיוק מה שנחוץ לו כעת.