מי שקורא בשיריה של חיה אסתר, קולט חיש מהרה שהוא על מרכבת פלאים, שהוא בעיצומן של חוויות מיסטיות - ובכתיבתה החושנית המסעירה, סוחפות אותנו המילים ובהן רסיסי אמונה, תפיסה, רעיונות, עולם פנימי עשיר ומורכב.
ספרי שירה יש לרוב, וכאשר אנו אוחזים בידינו את ספרי שיריה של חיה אסתר, שנתיכי החשמל של השירה הזו מאיימים על התודעה שלנו, מאיימים לקחת אותנו לחוויות של הארה וניצוצות, לתת לנשמה להיסחף למחוזות חיים אחרים.
חיה אסתר כותבת ספרי שירה זה שנים - ובמבחר השירים שיצא לאור בימים אלה, אנו זוכים להזדמנות להיחשף לפניני הזוהר של שירה מיסטית מיוחדת במינה. עורך הספר בנימין שבילי, במלאכת בחירה מיוחדת במינה מביא לפנינו בחרדת קודש ניצוצות מאותן אבני חושן - וכדי להקל עלינו, צירף לספר מבוא מיוחד שכתבה מלילה מלנר-אשד. קריאה בספר השירים היא חוויה עזה, והיא עדות לכך, שהגיעה העת לעצור לרגע, לשאוף אוויר ולחוש ברטט בצמא הזה להתפתות, להיסחף אחר הניחוחות והקטורת הקדומים, אחר צבעים וריחות ששכחנו, שרוצים את חיינו.
בשירתה של חיה אסתר יש מרכבת סתרים, שתטלטל אתכם לגן עדן ולגיהינום, וראו הוזהרתם, אתם גם תיפגשו עם השטן ועם השדים ותחושו שאתם סופגים חוויה רוחנית שמדברת, שצועקת, שדורשת מענה, התחברות.
הנה ראו נא בשיר "איל כחול" בעמוד 41 - הנה נוגעת המשוררת במחוז השטן, ב"מקום הנורא מכול/
החסר תקווה/ שם פוגשים את השטן". שרה בסערה חיה אסתר:
"זה גיהינום של הנשמות האומללות שנקלעו
לכף הקלע בין החיים והמתים
נשבעת שהייתי שם
שם פוגשים את השטן".
לכוחותיה השיריים של חיה אסתר יש צופן מיוחד, שיח פראי בעולם הזה, והיא כותבת בשפה שיש בה לא רק רובדי לשון קדומים אלא גם עגה ושפת רחוב, וכאשר היא נוכח השטן, היא תדבר בשפה הראויה במעמד זה - חיה אסתר, שכה אוהבת את שפת הקודש, נאזרת עוז בשפת הרחוב הפראית, כי זו השפה שבה תוכל לגבור על השטן:
"מי שיודע את אלוהים
ונפגש עם השטן
זה מפחיד כמה שזה נורא
כשהוא נפגש עם השטן
שָׂריתָ
שָׁביתָ
הכיתָ
עוויתָ
שברתָ
הרסתָ
עבוֹר עבוֹר
'סתלֵק מכאן
אני לא מבינה יותר מילה שלךָ
אין לך מה לעשות כאן שָׂטן!" - עמוד 44.
בשיריה של חיה אסתר אנו מוזמנים לצאת למסע איתה, לא כמתבוננים, אלא כשותפים, ואנו חווים את חוויותיה כנביאה קדמונית הפורצת אל ים הסודות, אל עולם דינאמי ונסתר:
"עירומה מלוחה חסרת גוף כמעט, רצה, נשמתי העירומה רצה לפניי
גלים קדושים שואֲגים הים קוטף אותי היָם אַלִּים" - עמוד 53.
בשיריה של חיה אסתר היא בעיצומן של חוויות ארוטיות בלב הגלקסיה, בלב המרכבה האלוהית, ואכן היא עירומה גופנית ונפשית, מזקקת את הווייתה, נצרפת בארומה השמימית:
"עושה שירים מניחוחות ובשמים
פֶּלח הרימון אתרוג והלימון ניחוח, השירים באים
קסום לי בריחות להזדווג בתענוג שהוא
בגוף גם לא בגוף שהוא גמיש שהוא גשמי"
ושימו לב, כיצד הרוחני והגשמי מתחברים בצורה מענגת וטהורה, כמה הגשמי קרוב לגמיש, כמה טוב לשירים לפרוץ מתוך אותו גן עדן מיסטי, שבו המילים טובלות במעיינות קסומים, בין עצים מלאי ניחוחות שמימיים.
כמשוררת ייחודית מציבה חיה אסתר לפנינו תיאטרון, שנראה כמחול של תמונות חיות ובועטות, והטלטלה אינה פוסקת, והלבבות נרעשים - האם זו סימבוליקה, האם זו אלגוריה, האם אנו במסע אינסופי, כיצד נעמוד בקצב הזה שבו אנו חולפים מדרגה לדרגה, וכיצד נדע מתי המדרגה סתומה, ומתי המדרגה נחשפה עד תומה. המציאות בשיריה נוסעת בקצב מטורף:
במרכבת השירה אנו יודעים שאין מעצור, אנו נוגעים בשמים ובסופות ונוגעים בעסיס החיים:
"כוכבים בשמים אמרו שירה
נימפות רוחפות נשקו לי
סירֶנות היו שושבינות" - עמוד 55.
ובתוך הסערה הארוטית הבלתי נפסקת זה קונצרט מיסטי שיכור ומטריף:
"האיברים בוערים שרירים שלי מתנפנפים כמו דגלים והלב
שלי מפרפר דבר לא מתעוור דיוניסוס
מעיף לי פטמות ורודות לשמים למצוץ שפתיים צימחו כנפיים
לנשק תָּ'רוּחַ עֲסיס חיַי:
והנסיעה הבוערת הזו מגיעה גבוה גבוה:
"פני הגוף כפני האהבה. פני האהבה כפני אלוהים.
תהיי כנפיים!".
שפתיה מדברות ושורות, ולאורך השירים אנו מגלים, שהאמת המיסטית פורצת מן הרֶחם, משפתיים נסתרות: ההזדווגות במרחב האלוהי פותחת שערים, מסירה מחיצות:
"מפליגה בסירת הכּוּס אל מרחבי האינסוף
נחשי האור כבר מרקדים סביבי
אני נלפתת" - עמוד 74.
זו חוויה שנוגעת באלוהות - ומעניקה לנו פירוש אישי וקוסמי לכל המדרשים שדיברו על הזדווגות השכינה והקדוש ברוך, על אותה קדושה שמיתמרת ופורצת מן הייחוד הקדוש. המשוררת כחיית שירה פראית ופלאית מתקרבת במסע בין כוכבים לעולם גנוז - ואנו מקבלים זהות והזדהות, נרתיק החמה ונרתיק הגוף הנשי, גוף האישה וזרמי החשמל וגלי הנפש, הכול הופך לחגיגה מיסטית ארוטית, שעולה על גדותיה. הנה כמה שורות מרוסקות מתוך הפואמה, שמשלבת בתוכה פשט, רמז, דרש וסוד:
"הריעו לגוף הנהדר יצאה חמה מנרתיקה...הלל להיקסמות הגוף שלי נרתיק ורחם לחדירת האלוהי" ובהמשך: "הלל לחלומות פרועים של משגלים הריעו גלגלי זיונים...בין שפתותיי ננשק משיח פנימי...משוש חיי גופי אורי ישעי עירום וטהור נושק רקיע השמיני..." - עמוד 73.
חוויותיה הגופניות הן חוויות קוסמיות, והתקדשותה הנבואית במחוזות השמימיים - הכול יחד סוחף אותנו אל מציאויות שלא הכרנו, מציאויות אדירות - וקשה ללב לעכל את מבול הצבעים והריחות והיופי החושני האינסופי הזה:
"כל גופי
רעידות נפש וגוף באחת
זורמות דרכי מילים
מסך קדומים נפתח
גורף אותי אל תוכו
בהינף גוף ונפש מנסיק אותי לשמים חדשים
בוערים" - עמוד 146.
המסע הקסום בנחשולי השירים שוצף וחושף טקסטים מיסטיים, שמעניקים לנו הרגשה, שאנו משוטטים ומפרפרים בהיכלות עליונים, במחוזות שמגלים לנו ניצוצי אמת, הארה של נקיקים כמוסים, ותוך כדי השיטוט אנו נחשפים לקשר הרוחני, שיש בינינו לבין העולמות העליונים, קשר שגורם למעין התרוממות רוח, לתחושת עונג שמשדרות השורות הסוחפות. גם בשורות הפראיות, שיש בהן איברים פצועים ונוטפי רירים, יש התבוננות פנימית ותחושת עונג נעלה. מתברר, ששיריה עשירי הניבים, שיריה הנבואיים המדובבים שכבות של עברית מדורי דורות, שירים אלה - כוחם רב להם לצייר מילים שחלחלו במנהרת הדורות, שורות שיודעות לצייר מגע חושני עם ישויות אלוהיות.
"בצאת הנפש
לטיוליה בלילות
למעופה בימים
לשיטוטיה בנבכים
והלב
מסועף בצפונות העצבים
קרעים
מתמתקים" - עמוד 122.
והמגע האינטימי הזה עם הוויה אלוהית מניב שירת קודש, והנה רחש יצירה, רחש חבלי לידה - היום הרת עולם, הרת שירים:
"אני הרה רוח
מעמקי האדמה נובעים מבשרי" - עמוד 123.
האלוהות מתמזגת בישותה, החיבור בינה לבין העולם העליון הוא חיבור ארוטי מחד-גיסא, ומצד שני יש בתהליכים המבעבעים האלה גילוי של סודות גנוזים, כמו הייתה המשוררת כותבת בחייה ובחוויותיה את תורת הסוד הקדומה של יורדי המרכבה:
כוח אלוהי נוסע בי מתלבש כמלאך שורף בי
ואני טסה בחלום פשוקת ירכיים פרושת זרועות" - עמוד 129.
הסודות הכמוסים זורמים אל המילים, מקבלים כוחות מתשוקתה הבוערת לפענח את סודות החיים,
פענוח לא פוסק שהופך לחגיגה פואטית חושנית:
"שירה שנכתבה בתנופה בזרימה אחת" - עמוד 145
ובהמשך:
"בפענוח של החיים
שהמופשט בהם מוחשי מאוד" - עמוד 146.
וכאן המשוררת מדפדפת בכתבים נסתרים, אותיות מקדם, צופן שההוויה חושפת בפניה:
אני מדפדפת בלא מודע
כתב שכותב האל בהוויה
מציפני מים עמוקים אינסופיים
בוער בי
ברֶטט ביד תנועת הנשמה" - עמוד 146.
ואותה תחושה של 'עֶצם מעצמַי ובשר מבשרי", שראינו וחזינו בספר בראשית, קורמת כאן עור וגידים, בכתיבה שמבטאת את לידת הנבואה הקדושה כבריאה אנושית:
"עירום בוהק מפואר
אני יונקת בְּשַׂר אֵם
מבְּשרִי" - עמוד 123.
המציאות של חיה אסתר אינה משועבדת לחוקי הפיזיקה או לכוח הכּבידה: היא במעוף בלתי נלאה, במשק כנפיים מואץ של ציפור מחשמלת, טסה ככוכב לכת בתוך הגלקסיה האלוהית. מה הפלא, שאנו חשים בכל רגע מטלטל שאנו חסרי נשימה במרכבה מסחררת, שיחזקאל הנביא צופה ומקנא במטס הפלאים הזה, בגלגלי היופי של שיריה:
"הנני אופַן יפהפה שבתוכו מנדלה של צבעים
שבתוכה כוכב שש קצוות כחול ברק
שבתוכו מאוזן מאונך מצטלבים עבים....
וסביבם גלגלי שיניים זהב
פתאום תענוג עז ממני נצְרַח
הנני חשמל עף" - עמוד 102.
אנו בתקופה של חומש בראשית, בשבתות אלה אנו קוראים בפרשות השבוע של בראשית, ושיריה של חיה אסתר כמו אורבים כמגילות אש. מגילות חיצוניות שרוצות לספר סיפור אחר, סיפור גנוז מלב המאפליה, מתוך הגחלים הבוערות. שיריה מצטרפים לתמונות הנסתרות של הבריאה, כפרק גנוז וחיצוני לאותו פסוק המדבר על "תולדות השמים בהיבראם"... מבעד לצוהר הקסום מהבהבות תמונות, שְׁקפים מתוך קליידוסקופ שירי. והכול נצפה שם, העדשה יודעת לצפות במסתרים בממדים האלוהיים הנסתרים, בתעצומות הרוח הקוסמית, במפגשים עם מלאכים ושטן, בהתקרבות לנחשולים הפראיים. בחוויה החושית והחושנית הזו שעולה על גדותיה, אנו מתוודעים הן לטירוף גופני בוער וסוער, והן לחושניות הנבואה האלוהית, לשפת אור שבה הכול מתמזג, מזדווג, קרוסלה של חוויות מסחררות, שיודעות ליצוק בנו את התחושה הקסומה הזו, שאנו חווים חוויה מיסטית, מגלים בהסתר ממדים אחרים של המציאות. אִם קמה בנו רוּח לגעת בהוויה הזו, זו העת להתקרב לבלנדר הרוחש הזה, לספרה של חיה אסתר "הבלנדר במוח שלי תנור".
- עיון בספר שיריה של חיה אסתר, "הבלנדר במוח שלי תנור", מבחר שירים - 1983- 2014 -הוצאת 62, 166 עמודים, שנת 2016.