נדיר, ששחקנים המתחילים את שנה ג' של לימודיהם, בה הם נחשפים לראשונה אל הקהל בהצגות שלמות, יהיו במלוא כשרונם כבר בפתיח. זה לא פשוט להתגבר על יראת הקהל והביקורת של צופים, ומעטים מצליחים כבר בתחילה. וכאן הדוגמה ליוצאים מן הכלל. המחזור הנוכחי של סטודיו יורם לוינשטיין פותח את שנתו האחרונה בסטודיו כמחזור שכולו כשרון מוסיקלי, בהצגת-מחווה לשירי הלהקות הצבאיות. השירים שמחברי המילים שלהם היו נעמי שמר, הכהנת הגדולה של הלהקה שהייתה הבונבון שלה - להקת הנח"ל; אהוד מנור, יורם טהר לב, נתן אלתרמן, דן אלמגור וחיים חפר. את רוב הלחנים כתב יאיר רוזנבלום, שעבד בצמידות לבימאי הלהקות דני ליטאי, ששניהם למרבה הצער כבר לא עמנו, וכן סשה ארגוב, נעמי שמר, דובי זלצר, ויוחנן זראי. איפה נמצא היום שירים כאלה יפים, היכן מצויים כאלה מלחינים וכאלה משוררים? רובם כבר מביטים אלינו מהשמיים.. כיום - אנו שומעים לרוב רק שירים בסגנון אחד מסתלסל במזרחיות-תימנית, עם מילים שדופות ורדודות, ההולמים את תוכניות הריאליות העממיות, ואנא אנו באים... לכן כה מקסים היה לצפות בהצגת המחווה ללהקות הצבאיות, שלא היו כלל נסיון לחקות את מה שהיה אז, במיוחד מבחינת ההעמדה. מה שאיפיין את הסגנון אז - אלמנטים כמו הסולמות והמדרגות, נעלמו, מלבד איזכור קצר בשיר אחד בו נראה סולם, ובהאפלת הבמה והארתה באור פלורסצנטי שרק הכפפות הלבנות המדמות מעוף ציפורים נראו בו. היה זה אחד משיאי הטריקים, בין היתר, שהביא דני ליטאי לבימוי השיר "אילו ציפורים". הסיבה לשינוי בהעמדה ובתוצאה היא כי מנהל הסטודיו, יורם לוינשטיין עצמו ביים את המופע, והזרים דם חדש לבמה במנה כזו, עד כי השעה וארבעים של המופע נדמו קצרים מדי. נותרנו עם חשק לעוד ועוד. המוזיקה הנפלאה בוצעה על-ידי תזמורת חיה על הבמה מהקריה האקדמית אונו, כשהסאונד המצוין (שעיבדה, ניצחה וגם הופיעה היה של נילי קריס) לא מכסה את הקולות הנפלאים של כל המבצעים. את הצלחת השלמות בביצוע הקולי יש לזקוף לזכותה הדרכתה של הזמרת הבינלאומית האופראית לימור עובד. השקעה לא רגילה בבתי הספר למשחק. שילוב קטעי הוידאו של מיכל חרמון שערך רדי רובינשטיין, על המסך הגדול בהם רואיינו כמה מאושיות התקופה אז, הזמרים כמו רבקה זוהר, מירי אלוני, ששי קשת ועוד - החזיר אותנו למקור ולרקע, והעשיר עוד יותר את החוויה. למרות שהיינו מידידיו של דני ליטאי ז"ל, וזכינו לצפות בכל הבכורות שביים וזכרנו את התנועות שכה איפיינו את חברי הלהקות שהוא ביים אז, הרי הכוריאוגרפיה של גילי גבל וחנן שוורצברג, תחת שרביט הבימוי של יורם לוינשטיין, היא כה מקורית, חדשה ורעננה, שיצרה יצירה חדשה לגמרי, גם לעיני מנויי בכורות הלהקות של אז. ההפתעה הגדולה בצפיה במחזור החדש בסטודיו - היא שכולם בו נחונו בכשרון שירה וקולות נפלאים. כך שבין אם בסולו או בקבוצתיות - הכל נשמע מושלם. מכיוון שמספר המופיעים כלל את כל הכיתה, כ-26 איש אם איני טועה, קשה יהיה לציין את כולם, אך כמה שהזיכרון מאפשר - נשתדל. את המופע פתחה סולנית פנטסטית, יהב מרום, בשיר הקורע לב "היה לי חבר היה לי אח". את "בשמלה אדומה" הנפלאה ביצעה קבוצה, בביצוע נפלא. את "מה אברך" שהיה הסמל של רבקה זוהר, שרה נהדר בר אקרמן. השיר הנוסטלגי "שלווה" הזכיר בכאב את הימים בהם צה"ל ישב בצפון סיני ושמר על השקט והרוגע והכל היה כה אידילי, עד ש... זמרת מחוננת בעלת אישיות בימתית כובשת שהתגלתה בסולו ובמשחק היא טובית סמאי, שוודאי עוד נשמע עליה רבות. בן לוין, בעל כשרון קומי מצוין, הצחיק מאוד בתפקיד הרס"ר במערכונים שליוו את השירים. תומר יוסף התגלה כבס-בריטון עם עתיד. דביר מזיא התגלה כזמר בעל קול נפלא וכובש, וכשרון תנועה מעולה בולט; נדב שמה, בלט כבעל קול משובח ונוכחות בימתית של הופעה בעלת הרבה אכספרסיה, שוודאי ידגים בהמשך את יכולותיו גם עם כשרונו הדרמטי. כך גם בלטו בקולם עמית פרקש בשיר המרגש"אליפלט", סתיו בנית, אלה ארמוני בשיר "בתוך" אותו שרה בזמנו אמה, דפנה ארמוני; אריק רינט, זמר מעולה, ניב חביב ב"הוא לא ידע את שמה", יהב מרום, דניה לנדסברג, וכל יתר המעולים. הצגה שהייתה אמורה לעלות רק עד הראשון לינואר, אך הוארכה עד ל-4.1.17. מי שלא יראה - יפסיד. מצב רוח נפלא מובטח לכל צופה. ולסטודיו וליורם - שאפו ענק.