ב-14 באוקטובר, במוצ"ש, יתקיים ב"ארקפה" במעוז אביב בתל אביב, כנס ומפגש חברתי של ותיקים הנמנים על ענף מרוצי האופניים בישראל, שנטלו בו חלק עד שנת 1995. כנסים מסוג זה מתקיימים מאז 2008 מדי שנתיים שלוש.
ב-28 באוקטובר, בתשע בבוקר, ייערך טיול עם אופני שטח שיצא מטל שחר לכיוון צרעה ובחזרה.
האיש שעומד מאחורי האירועים הללו המיועדים לוותיקי ושוחרי ספורט האופניים - הוא אלי סמוכה, פעיל חברתי, שאין רגע דל בחייו. למעשה, אפשר לומר עליו כי הפך להיות ההיסטוריון של ענף האופניים בארץ לאחר שראה, שכמעט אין מסמכים או תמונות או תוצאות של מרוצי אופניים בישראל, לפני שנת 1995. הוא מחזיק ברשותו עשרה זוגות שונים של אופניים, אוסף פריטים עתיקים הקשורים לענף, משקיע מכספו בהקמת אתר באינטרנט ומתכנן להקים מוזאון לאופני מרוץ. במקביל, הוא מתמודד לראשות עיריית גבעתיים בבחירות שייערכו באוקטובר בעוד שנה, ובין היתר מפיץ, בתיבות הדואר של התושבים, עלונים, בהם הוא שוטח את תובנותיו והערותיו על ניהול העיר לגבי תופעות המעניינות את האזרח. בנוסף, במישור הארצי, הוא מפיץ ישל מרכזי המפלגות וגם לחברי הכנסת דף צהוב עם תיקוני חקיקה הנדרשים לדעתו לטובת האזרח. פונה לגופים עירוניים ומתריע על מפגעים שיש להסירם. כמו-כן, מסייע לכמה משפחות מצוקה ביעוץ משפטי חינם ובדברים פעוטים שמשנים את עולמם.
סמוכה עדיין שוקל אם ירוץ בהתמודדות לבחירות לבדו או יצטרף לגוף כלשהו. קודם לכן, ב-1983, התמודד לראשות העירייה ומאז בחירתו לראשונה ב-1988 ועד 2008 היה חבר מועצת העיר גבעתיים ברשימה עצמאית וכיהן כסגן ראש עיר בשכר. "בראיה לאחור", הוא אומר לי היום: "כניסתי לפוליטיקה הייתה טעות מצדי ולא עשתה לי טוב הן לחיי האישיים והן למצבי הכלכלי. אבל בשנים האחרונות נהייתי שקול ומחושב יותר והחלטתי "לרוץ" אליה, בניסיון קטן וצנוע לשנות את הסדר הקלוקל שבו פוליטיקאים דואגים יותר לעצמם ולמשרות למקורביהם מאשר לאזרח הקטן". באחרונה, הקיף באופניו את הכנרת וגמא מרחק של 65 ק"מ בשלוש שעות. לדבריו, הוא לא רוכב על אופניו בקיץ, אך אינו מחמיץ כל רגע פנאי בשבתות לטיול גם באופניים וגם ברגל. כתחביב הוא אוסף פריטים עתיקים שאינם תופסים הרבה מקום וגאה באוסף הקנקנים שלו.
שיווי משקל
אלי סמוכה בן 64, נולד בנס ציונה, בן להורים יוצאי עירק. אביו רחמים, היה אזרח עובד צה"ל ואמו סביחה, הייתה תופרת. "בבית", הוא אומר, "תמיד היו אופניים. הייתי רוכב מתחת ל"רמה" של האופניים. מגיל 11 רכבתי עליהם וטיילתי איתם מנס ציונה לרמלה, לרחובות ולתל אביב. אהבתי ספורט. תחביבי היה להתגלגל, הלוך ושוב במשך כארבע שנים עד גיל 14, על חבית שנותרה בחצר הבית מבור ספיגה. פעולה זו העניקה לי מיומנות בשיווי משקל וחיזקה לי את הרגליים".
במאי 1969 במרוץ האופניים שמתקיים ביום העצמאות בנס ציונה אלי סמוכה בן ה-17 זוכה במקום הראשון באליפות הנוער. הוא מוזמן להתאמן בהפועל רמלה אצל המאמן ראובן סלובודקין . בו-זמנית הוא מקים את קבוצת האופניים הראשונה בהפועל נס ציונה בה משתתפים 15 רוכבים ועל רוכבי הקבוצה נמנה גם רמי שוחטוביץ מיבואני וולבו, שלימים עובר למרוצי מכוניות.
אלי סמוכה, מארגן קבוצת רוכבי אופניים נוספת ב"הפועל ראשון לציון". בנובמבר 1969 זוכה באליפות הפועל לנוער. וחודש אחר כך, באליפות ישראל לנוער במרוץ אופניים. הוא מסיים את לימודיו בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, נמנה על נבחרת ישראל באופניים ששוגרה לאליפות אירופה לנוער על-ידי ההתאחדות לספורט, מתגייס לצה"ל, המכיר בו כספורטאי מצטיין צה"לי, ומאפשר לו להתאמן במהלך שירותו, אותו הוא מעביר כמדריך גדנ"ע אוויר באזור המרכז. במהלך שירותו הצבאי הוא מקים את קבוצת רוכבי המרוצים "הפועל רמת גן-גבעתיים". ב-1974 מזמינה ההתאחדות הבריטית מ"מרכז הפועל" שני נציגים מישראל להשתתף בקורס השתלמות למאמנים בענף אופני המרוץ באנגליה. היו אלה אלי סמוכה מאמן "הפועל רמת-גן גבעתיים" ועמיתו ברוך אקפלד, מאמן הפועל לוד.
בין השנים 1970-1975 (להוציא את שנת 1973 שלא רכב בעקבות סכסוך עם עסקני הספורט בענף האופניים) זכה סמוכה בתואר אלוף ה"סיקלו קרוס" שבו רוכבים על אופניים, שני שלישים מהדרך במסלול על הכביש ובשליש הנוסף האופניים נישאים על הכתף כשהרוכבים רצים על פני גבעות ומכשולים.
עו"ד עצמאי
ב-1977 הוא פותח חנות אופניים בגבעתיים ומקים את אגודת "גלגלי העץ" עם ארבעה סניפים במטרה לארגן קבוצות של רוכבים למרוצי אופניים. רוב הרוכבים בארץ היו לקוחותיו בעסק שייבא לראשונה לישראל אופני מרוץ וחלקיהם מצרפת.
אלי סמוכה, נישא ב-1980 לרעייתו יעל הלר, אחת מלקוחותיו הראשונות בחנות האופניים, שהייתה שחיינית ב"ברית מכבים עתיד" ורוכבת מירוצים, שסייעה לו בחנות כעשר שנים. לזוג שני נכדים ושלושה ילדים: יובל ואביב, שניהם עורכי דין וסתיו, מסיים בשנה הבאה את לימודי המשפטים.
בגיל 48 החל אלי סמוכה ללמוד משפטים ומשנת 2005 הינו עו"ד עצמאי. כאמור, הוא ממשיך עד היום לארגן טיולים רק לרוכבים באופני שטח.
פינת עבודתו מוקפת בתעודות, בצילומים, במגנים וב-30 גביעים שצבר במרוצת השנים בארץ וביניהם גביע אחד מברלין. במהלך הראיון הוא צולל אל נבכי הנוסטלגיה ומחליף את חולצתו הלבנה בחולצת האליפות הכחולה משנת 1969. הוא נוטל את כובע המגן העשוי מרצועות ספוג, חובש אותו לראשו, אוחז בידו כובע בד של אופני ברטין הצרפתי ואחר כך, מראה לי את אוסף המדליות העתיקות, ביניהן מצויות מדליות הזהב של טוני המפל ז"ל, משנת 1955, מי שהיה רוכב מרוצים באנגליה, שעלה לישראל ועבד בתעשיה האוירית כמהנדס. בזמנו החופשי התאמן טוני ברכיבה על אופניים ובאימון משותף עם סמוכה - מצא את מותו בשנת 2002, לאחר שליבו לא עמד במאמץ הגופני. גולת הכותרת שבאוסף העתיק של אלי סמוכה, הוא מעביר הילוכים מהראשונים שהומצאו בעולם.
אלי סמוכה מציין כי "כמות רוכבי האופניים במדינה גדלה פי עשרה ממה שציפה לה מאז שנת 1995, שבה הפסיק לארגן תחרויות מרוץ ויצא מהענף, אבל כמות רוכבי המירוצים לא גדלה באופן פרופורציונאלי לגידול בכמות הרוכבים. גם החשיפה, שניתנה למירוצי אופניים באותה תקופה, בהשוואה להיום, בכלי התקשורת, היא פי עשרה גדולה יותר וזאת אם מנטרלים את החשיפה בפייסבוק ובערוצי האינטרנט ברשתות החברתיות. כך למשל, באותה תקופה בכל שבת היו משדרים תוצאות של מירוצי אופניים והיוםנ- הכל סודי. בין היתר, בטלוויזיה של אז, גם במבט ספורט וגם במבט בערבית, צולמו ושודרו מאות מירוצי אופניים והיום זה איננו".
לדבריו, מצב זה מצביע על כשל מצד איגוד רוכבי האופניים בישראל שהוקם בסמוך ל-1995, בו הוא מנהל מלחמה בלתי פוסקת ובעסקניו במשך יותר מעשרים שנה. "לא אהבו, וכנראה גם היום לא אוהבים במערכת האיגוד את הצלחתי הן כרוכב מרוצים, כמאמן וגם כמנהל אירועי ספורט, ואני נחשב כמוקצה באיגוד האופניים. אילו הייתי חי בהולנד מזמן הייתי מקבל תואר אבירות ממלכת הולנד. אבל כאן נמצאים בצמרת עסקנים בינוניים ולכן ספורט זה לא הגיע להישגים שיכול היה להגיע. ספורט ופוליטיקה מתערבבים ביחד ומי שנפגע הם הספורטאים ותוצאותיהם", מדגיש סמוכה במרירות.
הוא מצר על כך שהאיגוד "תקע מקלות בגלגלים" למאמנים ולספורטאים מוכשרים במקום לעסוק בקידום הענף. כך למשל, האיגוד מחק פעילים רבים בענף, כולל את עמוס לוי, שהיה מאמן ושופט בינלאומי שאימן בזמנו את הפועל תל אביב . גם כל המאמנים הבכירים, שפעלו עד אז נמחקו, לא הכירו בקיומם ולא נעזרו בניסיונם.
"חלומי, שספורט מרוצי האופניים יהפוך לספורט להמונים", מסכם אלי סמוכה.
