דומה שמאז שתיאטרון נוצר העלה את ההצגה המיתולוגית "פנתיסליאה" תוך מעבר הקהל והשחקנים בשלושת האולמות/החללים של תיאטרון אלהמברה המיתולוגי - לא הייתה הצגה כה מהפנטת ומרחיבה את השימוש בדמיון כמו זו שכתב וביים ירון אדלשטייןהצעיר. (לא שלא היו לנוצר הישגים בימתיים מרגשים אחרים). כל הווית חיינו האורבניים שזוכים לשיבוש לעיתים בשל פיגועים ופיצוצים, מועלית כאן תוך סיפורן של 8 דמויות ועוד כלבה, המשתלבות זו בזו בסצינות שונות. כתיבתו של אדלשטיין הנובעת ממבט עמוק שלו-עצמו אל נבכי נשמתו והוויתו, מהווה למעשה תמונת-ראי של כל אחד מהצופים. למרות שהאירועים המתרחשים הם ריאליים וממשיים, הרי התכנים והתחושות הם אגדתיים. משהו המזכיר את סרטיו של פליני: ריבוי דמויות והתרחשויות, ומצבים המתארים את הקשרים בין בני הזוגות; כאשר עיצוב הבמה העושה שימוש בבלונים בגדלים שונים (של שי אהרון ואורנה ברנט שמעוני) בשילוב התאורה המופלאה של ג'ודי קופפרמן, מעניקים הרגשת הרפתקאה אליה לוקח את הצופה המחזאי-הבימאי המחונן. כדאי לשים לב לשמות הדמויות שהוא בחר להעניק - כולם בעלי משמעות וקונוטציות הקשורים לקודים תרבותיים. בהצגה "הנידפים" פוגש הקהל טיפוסים מגוונים כמו את אבות, שדרן מזג אוויר בערוץ טלוויזיה נידח, (יונתן מילר בתפקיד כובש לב ומדהים כתמיד ביכולות המשחק שלו הכה מגוונות - אנושיות ודרמטיות,) שיום אחד במסגרת עבודתו, הוא נקלע לפיגוע-פיצוץ גדול. מכיוון שהוא הראשון שם - הוא זוכה בבלעדיות לשדר היישר ממקום הפיגוע. מה שמביא לפיטורי השדרן הוותיק של החדשות דודו ; ומכאן מתפתחת הדרמה. כמו הכדור ביריה שממנו מתפתח סרט בלתי נשכח, אנו מתוודעים לשדרן החדשות הוותיק (ערן בוהם הבולט במשחק הפיסי, הבוטה במיוחד כלפי כלבתו) באמצע טיפול שיאצו מהמאהבת שלו אבישג (זוכרים את זו של דוד המלך?) בביצוע מלא חן של אביה ברוש. וכך גם לליצן הרפואי כובש הלב צ'רלי (אלכס וינגרט). כשההלם-קרב בו הוא מצוי גורם לאשתו לחזור אליו. זוג שבנם גידי נאבד באירוע, איגי (ערן בן צבי) ונור (אנה סטפן מלאת הרגש). <בתפקיד הליצן שדמויות שצילם חוזרות אליו ומסעירות את דמיונו; דיילת האוויר שמבלה את ימיה בטיסות ובתי מלון, מפוטרת כי אחרה לטיסה בגלל הפיגוע, וכך היא תרה אחרי פתרון מגורים, שהוא כמעט לא בר-השגה בימינו - אותה מגלמת יעל ברנפלד במשחק מוקפד ומושלם.

שפרה מילשטיין כ"ליידי" הכלבה של דודו המשתדל להיפטר ממנה בגלל זיקנתה, משחקה כה מבריק, ובנוי כולו על מימיקה מופלאה המזכירה את משחקו של הארפו מרקס ששיחק את האילם בין ארבעת האחים מרקס. כך שהיא כמו יונתן מילר, מביאים את המחזה לשיאו, ממקדים אליהם את מלוא תשומת הלב של הצופים וגורמים להם לא להישכח.

מארג התנועה, שנרקמה בשיתוף הבימאי, המשולבת בשימוש בבלונים ובכדורי הפילאטיס כאביזרי במה, מרהיבה וכה רבת דמיון, שבעטיה מגיע שאפו למעצבה - ערן לביא, שיצירתו תורמת לתוכן הפנטסטי-אגדי של ההצגה. בניגוד למצבים הריאלים המוכרים. כך גם רב חלקה של המוזיקה המקורית שיצר איתמר גרוס, הנמסכת בתאורה היפהפיה על משחקי צבעיה, של ג'ודי קופפרמן.

מחסן החרום למסכות אב"כ לשעבר הפך לאולם התיאטרון שעירית בת ים העניקה לתיאטרון נוצר, עומד להתרוקן מעשייה בימתית, אותה בנה צוות מקימי התיאטרון - ד"ר אבישי מילשטיין הדרמטורג ודלית מילשטיין הבימאית והשחקנית. וכןךכל שחקני הלהקה יצטרכו למצוא פטרון אחר שידאג להמשך קיום התיאטרון. מצב עגום, על-רקע ההישגים והנסיקה של התיאטרון הישראלי בכלל ו"נוצר" בפרט, שנזרק לכלבים.

חבל רק, שדווקא כאשר תיאטרון נוצר (שקיים מאז 1991) הוא בשיאו, מחליטה עירית בת ים לבטל את תמיכתה במתן בית לתיאטרון - השוכן בהאנגר שברחוב נפחא פינת הקוממיות. ואולי בכוונתה להעניק לו בית יותר חם מאשר באזור סחוף הרוחות הנוכחי? לא ייתכן, שהעיר המתפתחת והשואפת להכיל לתוכה צעירים משכילים, תשים קץ באחת לפעילות תרבותית כה מבורכת כמו זו של תיאטרון נוצר האיכותי.

היש סיכוי שהקהל אוהב התרבות ימשיך להינות מהפסגות אליהן לוקח אותו התיאטרון ?לכל אוהבי התיאטרון המשובח - ראוי שימהרו לתיאטרון נוצר כל עוד יש לו בית.