למרות שההצגה עלתה כבר פעמיים בתיאטרון הקאמרי בראשונה - עם איתי טיראן כבוגר טרי של בית צבי, הרי ההפקה הנוכחית בעלת יחוד ושונה מהקודמות. אולי משום הקסם של השחקנים, שכל אחד מהם/מהן היה בעל אישיות ואופי יחודי, אבל לבטח מטביעת כף ידו של הבימאי-שחקן-זמר-פרפומר צביקי לוין. אין זו רק הצגה, קומדיה. כך הפתיחה שהיא קטע תנועה מרנין ביותר של כל הקאסט, ובולט ביניהם השחקן החטוב ובעל יכולת התנועה שופעת הסקסיות, זיו עוז ארי. ההצגה היא עם דגש על התנועה, כך שהפלסטיות שבה מעניקה להצגה אלמנט קריקטורי ויזואלי מרשים. הסיפור שנסב על המשפחה העניה, שאב המשפחה סלוואטורה (מור הנסון הזוכה לאמפטיה מצד הצופים בהעניקו אפקט חיובי לדמות השלילית, מעצם הקסם שהוא מקרין) מביא את הפרנסה הביתה על-ידי גניבת מצרכי מזון מחתונות שאליהן לא הוזמן אך התיימר להיות, ובהמשך, מכירת המוצרים על-ידי מתווך והפיכתם לכסף שיכלכל את המשפחה; הסיפור מקבל אופי שייקספירי או של קומדיה דל ארטה, כשכולם משחקים דמויות הלקוחות מהנרטיב המוכתב של האב. הכל תיאטרון בתוך תיאטרון. וזאת, על-מנת להישרד. עולה על כולם, מתילדה (סופי נוז'יקוב שקורעת את הצופים מצחוק) והיא שפותחת ומסיימת את ההצגה במין סטנד אפ מגניב עם הקסם הבלתי נידלה שלה. לדמות של הדודה מתילדה היא יוצקת סגנונות ואימרות נודעות ממחזות קלאסיים שונים, ביטויים שהמתרגם הנפלא דורי פרנס שירבב אותם יחד עם ביטויים מימינו, מהסוג שמשתתפי המחאות נוקטים בהם... בהיות פיורלה עובדת בתיאטרון כמנקת השירותים, היא הופכת את הבמה במשחקה התיאטרלי-במכוון למעדן בלתי רגיל, לכל אורך ההצגה. הכל בגלל שהאב הגה רעיון: להקים עמותה שתעזור למשפחות במצוקה, כשלמעשה הוא מכוון הכל למשפחתו. הוא מתחזה לאציל, וכדי ליצור מראה של משפחה אומללה ממש, הוא מזמין אצל וולוטו (עדי גולדשטיין) סבא להשכיר. סולימאן חוסייסי, כסבא על כסא הגלגלים, שבמציאות הוא תמיר ויפה תואר - מדגים בעושר הבעותיו יכולת קומית נפלאה שמעלה חיוך וצחוק בלתי פוסק על פני הצופים. קומיות נפלאה המופקת מבלי להיזקק למילים. את הניואנסים שחיי המשפחה כרוכים בהם מדגימים אם המשפחה ולריה, אלי אשכנזי הנשית, שהשכן החרמן אנטוניו (זיו עוז ארי) מחזר אחריה ללא הרף. היא עקרת הבית המסורה, בעוד בעלה חסר העבודה, "עובד" ערב ערב בחתונות, ולא שת את ליבו אליה. הוא דואג רק לבתו הקטנה פיורלה (טל סגל המתוקה הזכורה מ"אנה פרנק") שלא תתאהב חלילה בצעיר שמוסתר בדירתם הקטנה. הצעיר ניקולא (יאיר בלוך התמים למראה) הוא יעדו לטרף של הדוד ריימונדו (דניאל נחמן הזועם) הזומם להטריף את דעתו של הנער באשמת רצח שעשה לכאורה, ובכך לשים את היד על ירושתו הענקית כבן של הברונית (נעמה פורת האצילית) המלווה על-ידי אילונה (אלונה לובנברג המרגשת). ריבוי הדמויות מאפשר לבימאי להפעילן כך שהתנועה וההתרחשויות לא חדלות לרגע על הבמה. את ה"נרצח" אלסיו (גל זילברמן) מביאים הדוד והשכן החמדן לדירה גם כן בארון מתים, ע"מ ליצור הזיות ומעמדים סוריאליסטיים שלו כרוח המת, והכל כדי להפוך את הנער למשוגע. אך המזימה לא כל כך צולחת. למרות שעד הפתרון הסופי והטוב, הקהל זוכה לסצינות מצחיקות עד דמעות, תוך משחק קומי-היסטרי של כל השחקנים. סצינה רודפת סצינה בקצב שלא מותיר שניה של מנוחה. שפע הדמויות - כמו מרצ'לו מוכר העיתונים (איציק מלמד רב ההבעה), רוברטו, הבן שהשתתף בבתחרות ריקודים של שלושה ימים ללא הפסק, וחוזר עם גוף רוטט כמו היה עדיין על רחבת הריקודים (דור לוי הרבגוני), מצטרפים לרוחב היריעה ורבגוניות המשחק שנדרשת מהשחקנים הצעירים, שבקיץ 2018 יצאו לשוק החופשי. עיצוב התפאורה הכה חכם והתלבושות המתאימות של זוהר אלמליח, הכוריאוגרפיה של תומר יפרח הסטודנט משנה ב', ועיצוב התאורה של ליאור מיטל משלימים לבימוי המצוין והכה מיוחד של צביקי לוין, וכל אלה מהווים קומדיה שמגיע לכל אחד ואחת להינות ממנה משום איכותה המשובחת.