ההצגה נפתחת בסצינת מחול טרום-חתונה מהממת, שעיצב הכוריאוגרף עמית זמיר, בה כל שחקני ההצגה נוטלים חלק. המוזיקה הקצבית שעיצב רועי ירקוני מלהקת ניקמת הטרקטור, והשירים של ליאונרד כהן ששרות השחקניות-הזמרות המחוננות מעניקים למחזה את הפן העכשווי. כי מה שהיה אז קיים גם כיום. ובנושא המצוקה שהיא הגורם ליהודים להתדרדרות ובחירה במקצועות בזויים, שלום אש לא מצטעצע. דרמת הפשע העזה והחיפוש אחר האהבה לוכדת כל צופה. כמה מעט ידוע לקהל כיום על חיי המצוקה והעליבות של היהודים במזרח אירופה בתחילת המאה שעברה. בעוד מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם התמקדו ביצירותיהם בחיי היהודים בעיירות, הרי שלום אש (1880-1957) כמו יצחק באבל בסיפורי העולם התחתון היהודי בעיר אודסה, מכניס אותנו שלום אש לתוך תוכי מעמד התחתון של היהודים בוורשה (שהייתה כבר אז מרכז רוחני ספרותי אמנותי של היהודים). אך שלום אש אוהב לספר על המסכנים והדלים, וממחיש זאת בצורה כה ריאליסטית, כך שהצופים חשים אמפטיה לגיבור ההצגה - מוטקה, שכונה מוטקע גנב ולשאר שפע הדמויות שהבמה עשירה בהן. והוא עושה זאת בתאור צבעוני תוך תאור ססגוני של חיי הזונות בבתי הזונות, הסרסורים קשוחי הלב (כמו הסרסור טל דנינו הכה מרשים גם ביכולת התנועה שלו), והברירות שמותיר הגורל לעניים כדי לחיות. מוטקה גנב גדל להורים עניים כ"כ, עד שאמו מכרה את חלבה כדי להניק תינוק זר, סימבול לסיבה שבעטיה מוטקה חש חובה להאבק על קיומו והשגת אהבה בכל מחיר. תום חגי במשחק מזהיר, כנה וכובש לב, הופך מקבצן וגנב, למלך חיי הלילה כבעל מועדון חשפנות וזונות להשכיר. ביכולת המעבר בשינוי שחל בדמות - תום חגי כה מרשים, ומוכיח את רבגוניותו הן כרגיש והן כקשוח, אדנותי ושולט בכולם. לצידו מצוי תמיד ידידו בוריק, עם הכלב הנאמן, בביצוע מדהים של עופרי ביטרמן החסון ובשליטתו המופלאה בתנועות הכלב ובהשמעת קולותיו. לפני שעבר לסביבה החדשה שלו בוורשה, נטל מוטקה חלק במופע קרקס, שם הוא מדגים התאגרפות מבוימת עם המתאגרף האימתני קנריק (יובל ינאי הנפלא בתפקיד זה, ובתפקיד השדכן בהמשך, עד שאין להכיר בין שניהם). בקרקס הוא מתאהב במרי, הזונה האקרובטית היפה (שרי שימחוב המפליאה במשחקה) השייכת לקנריק. במאבק בין שני הגברים מוטקה הורג את קנריק, גונב את זהותו ויוצא לדרך חדשה. את אביה של חנה, הנערה היהודיה שמצויה בצד השני של המיתרס מול חיי הפשע, מגלם יפה גיל ווסרמן הוותיק, שמגלם גם את אביו התקיף של מוטקה התינוק, את אביה המכובד של חנה, את מנהל הקרקס בדמות צבעונית של יהודי היודע היטב כיצד למכור את מרכולתו הבידורית, כבריון וכמתפלל. לא בכדי בחר שלום אש בשם מרי לדמותה של הזונה בה מתאהב מוטקה/קנריק. האם התכוון למריה מגדלנה, הזונה שרחצה את הדם מרגלי ישו, והפכה בכך לקדושה, ויש סוברים שלאחר שהורד מהצלב חי עמה חיים משותפים בטרם חזר לעדר מאמיניו? אך כמו ישו, גם מוטקה חוזר לזהותו המקורית בעבור אהבתו לחנה. וכמוהו הוא מסיים באופן טראגי. חיי הלילה והעולם התחתון בוורשה נפרשים בכל ערוותם ביריעה עשירה וצבעונית, כשאנה צוקרמן (כ-זונה אנה) הבלונדית התמירה והזמרת המחוננת, יחד עם הזונה - שירלי לב-ורטהימר כתאומה סיאמית של אנה, והדר שחף שמרשימה מאוד כאמו של מוטקה, כמכשפה בקרקס ואף כזמרת, מעשירות את הבמה בנוכחותן בלבוש שונה בתכלית בכל תפקיד (עבודה נפלאה של מעצב התלבושות מאור צבר המחונן) שיש לו חלק חשוב ומשמעותי בתחושה שהקהל צופה בשפע גדול של דמויות, פי ארבע ממספר השחקנים. גם לתאורה שעיצב זיו וולושין יש חלק מאוד משמעותי, כשבין סצינה לסצינה מסעירה אחת לשניה, האור מתמקד בצידי הבמה, שם שרים את שירי ליאונרד כהן הרומנטיים לחלופין כל פעם: יובל ינאי, אנה צוקרמן, אגם רודברג, הדר שחף ושירלי לב-ורטהימר - כולם מרנינים ביכולת הווקלית שלהם. גניבת הזהות, התמקמו של מוטקה כקנריק, והפיכתו למלך העולם התחתון, עומדים לו לרועץ ואינם מאפשרים לו לממש את אהבתו לחנה היפה (אגם רודברג הכובשת כל לב במשחקה הכנה בדמות התמימה, שגם חורצת את גורלו בהמשך). כי כשם שאהבת שניים ממעמדות שונים נידונה בכל הטרגדיות הנודעות לכשלון, כך רצונו של מוטקה להינשא לחנה, תוך חזרתו לאישותו האמיתית על-ידי קילוף כל המסכות ושינוי המקצוע - אין בהם תועלת. כי הגורל נחרץ מראש. הצגת מלך הגנבים פותחת מסך בפני הקהל הצעיר יותר, שתולדות עמנו לפני מאה שנים ויותר עלומים לגביו. הצברים מקבלים כמובן מאליו את החופש שמדינת ישראל מעניקה ליהודים - ללמוד מה שיחפצו, לגור היכן שירצו, לגדל משפחות ולשבת מדי שישי לפצח גרעינים ולקטר כמה כאן קשה.. ח ח ח. הצגת מלך הגנבים ממחישה לצופים תמונה אמיתית של הסבל והמצוקות בהם נאלצו היהודים לחיות בגולה, מעבר לפוגרומים והגירושים: הדלות שאיפיינה את הרוב, אי-מתן ההיתרים ללמוד באוניברסיטאות (נומרוס קלאוזוס) ולעסוק במבחר המקצועות כאוות ליבם, מלבד בעיסוק במתן הלוואות, או בסחר בסמרטוטים. ולהשוות למה שיש בידינו כיום.... הצגת מלך הגנבים כה מלבבת, עשויה כה טוב, ממש מעולה, שלכל יוצריה - הבימאי, מעצבת התלבושות, התאורה, הכלב-הבובה שעיצבו אמירה פנקס וסטודיו מרבה ידיים, המוזיקה, ליועץ היידיש מנדי כהאן וכן לכל שחקניה מגיעות רק תשואות. ולקהל - מוגשת הצגה שהיא הקצפת שבתיאטרון העברי-היידישאי של פעם. יואב שוטן ועירד רובינשטיין הבימאי עשו את העיבוד למחזה ועל כך לתיאטרון בית לסין ולהם מגיע השבח.