חג השבועות נועד מטבעו לסמל את "חידוש ימינו כקדם", והדבר נעשה באמצעות שינוי מוקד החג מ"חג מתן תורה" ל"חג הביכורים". הימים שנבחרו להתחדש היו ימי הבית השני, שבהם עלו בני ישראל לירושלים והגישו לכוהנים בבית המקדש את ביכוריהם, שאינם אלא הפירות הראשונים של השנה משבעת המינים. הזכרת הימים ההם התאימה לתנועה הציונית, שביקשה להדגיש בחג הביכורים המחודש את חזרת העם היהודי אל ארצו ואת עבודת אדמת המולדת.
בשנת 1932 התקיימו בחיפה חגיגות הביכורים הראשונות. החשיבות של חיפה לתנועה הציונית הייתה בכך שהעיר הצפונית סימלה יותר מכל את הקשר עם ההתיישבות הכפרית. בהיותה עיר המחוז של ההתיישבות, ובמיקומה האקסקלוסיבי, היא שימשה כקשר המרכזי של העמק (עמק יזרעאל ועמק הירדן) והשומרון (זכרון יעקב של אותם הימים) ונחשבה כעיר החקלאית ביותר בארץ ישראל.
בסדרת כרזות שהנפיק "ועד הדר הכרמל" נקראו התושבים להתכונן לקראת החג ולקראת האורחים הרבים הבאים מכל רחבי הצפון. התוכניה לחג מנתה שורה של אירועים בלתי-שיגרתיים: תערוכת "חיפה עיר העתיד" (כפי שהבטיח הרצל בספרו "אלטנוילנד"), טיולים רגליים אל הר הכרמל והסביבה, ואפילו טיולים במכוניות - שהיו נדירים באותם הימים), לאזור עכו והצפון.
הצלחה מסחררת
שיא האירועים היה התהלוכה העממית של מביאי הביכורים. היו אלה עשרות חקלאיות וחקלאים מכל ישובי הצפון, שהוזמנו להציג את מרכולתם ברחבי העיר. לרגל האירוע החגיגי נדרשו תושביה היהודיים של חיפה להירתם למשימה, לקשט ולהאיר את הרחובות ולדאוג לניקיונם המוחלט.
ההצלחה הייתה מסחררת, וכך, שנה לאחר מכן, ב-1933, פירסם "ועד הדר הכרמל" מודעה נוספת, הקובעת בשמחה, ש"עוד זכורים לנו ימי חגיגות הביכורים דאשתקד, והרושם הכביר שעשו על בני עירנו ואורחינו. הניסיון הראשון, שהוכתר בהצלחה כה גדולה לפני שנה, הוכיח עד כמה חשוב המפעל החדש, ההולך ונהפך למפעל מסורתי ביצירת הווי בארצנו המתחדשת".
לשם המשך פיתוח אותו הווי, הוכרז על המשך החגיגות גם בשנה זו. עיר התעשיה העברית של אותם ימים הושבתה כליל לקראת חג השבועות. תעשיה ונמל זה, אומנם, משהו יפה וטוב, אבל התנועה הציונית נשאה על דגלה דווקא את החקלאות העברית. וכמו לחזק את הקשר המתהדק בין "עיר העתיד" לבין ההתיישבות החקלאית הסובבת אותה, נחנך שוק חדש בשכונת הדר הכרמל, עם הבאת ביכורים מן הכפרים והיישובים בסביבה.
התושבים העליזים נקראו לקשט את בתיהם ב"דגלים, ירק, פרחים ומרבדים", להאיר את החלונות ולהישמע להוראות הסדרנים. באותה שנה נוספה קריאה מיוחדת לתושבים: "אכסנו בסבר-פנים יפות את האורחים שיבואו בהמוניהם, ושלא ימצאו להם מקום בבתי המלון".
