"פונדק הרוחות", מחזהו הראשון של
נתן אלתרמן, הוצג לראשונה ב-1962 בתיאטרון הקאמרי, בכיכובם של
חנה מרון ויוסי ידין, ומאז לא עלה שוב בתיאטרון רפרטוארי. המחזה עולה עכשיו בעיבוד מודרני על בימת החאן.
חננאל, כנר, יוצא אל העולם הגדול בחיפוש אחר התהילה, כשהוא נשבע לשוב אל רעייתו נעמי בתום שתים עשרה שנים בדיוק. נעמי מסכימה להקריב את עצמה לטובת הקריירה של חננאל. הם נפרדים ומתחייבים להיפגש באותו מקום ובאותה שעה בדיוק. נעמי מוכרת את עצמה כשפחה לבן החלפן המאוהב בה, בעוד חננאל יוצא אל העולם להגשים את עצמו.
המחזה עוסק במתח המתקיים בין האמנות הדורשת התמסרות אין סופית וגובה מחיר כבד, לבין חיי היום-יום, המורכבים מאין סוף פרטים וחוויות ומצריכים איזון והכלה. הבימאית
שיר גולדברג מעניקה את פרשנותה הייחודית למחזה באמצעות נוסח הצגה חדש, הכולל מבחר משיריו של אלתרמן וכן תפיסת במה בה מקביליות בין עבודת החיים לבין האמנות מתגלמת בתנועה ובזמן.
פונדק הרוחות הוא סיפור האודיסאה של אלתרמן. כמו אודיסאוס גם חננאל הכנר יוצא לעולם הגדול, כמו אודיסאוס פוגש בו דמויות שונות. פושט יד ההופך לאי מפרסריו שלו, בעל תיבה המחלק מזלות, פונדקית יפה, רוחות מלומדות ועדת מעריצים נלהבת. גם לחננאל מחכה בסבלנות אישה אוהבת בבית, שמוכנה לעשות בשבילו הכל. לעומת זאת אצל עולם הגברים, בין אם הם יוצאים למלחמה, להרפתקאות, או לחפוש אחר תהילה, יש הרבה פיתויים ומוקשים בדרכם האישית, בעולם הגדול. הבית, המשפחה, השלווה והקיום האנושי, עומדים בסתירה מוחלטת, לעולם האמנות, חיפוש הדרך וההכרה, וההגשמה הפרטית, המיוחדת לכל אמן.
השפה האלתרמנית מיוצגת במחזה בדיאלוגים ובמונולוגים על הבמה. שפה זאת היא שירית, מיסטית ורומנטית. גם הרעיונות המצויים בכל שיריו ומחזותיו של אלתרמן מופיעים במחזה. ובעיקר שלושת היסודות: ההלך, המנגינה והדרך. בספרו הראשון "כוכבים החוץ". שיצא בשנת 1938, בהוצאת יחדיו, מעלה אלתרמן בשיר "עוד חוזר הניגון", את שלושת האלמנטים, האופייניים לו כאמן.
לאמן האמיתי לא משנה מחיר התהילה והאמנות. הוא מוכן להקריב בשבילה את כל מה שיש לו במציאות היומיומית.
אלתרמן מביא עמו לתוך הספרות העברית, הלירית, מושגים מתרבות אירופה, אותם ספג מבחינה אישית. בידוע הוא אינו יליד הארץ, ומושגים כמו פונדק ורוחות זרים גם לטקסט המקראי וגם לעברית המודרנית, החל מביאליק ואילך. פונדק היה מקום לעוברי אורח, בו ישנו ואכלו, ובטרקלינו אפשר לפגוש זרים ומשונים, עוברי-אורח, וגם רוחות, הנמצאות בין
העולם הזה לעולם הבא. בין הכאן ועכשיו, לבין השם. עולם הספרות והבמה חוצים אותו מפעם לפעם.
ואכן שני העולמות המציאותיים, חננאל ונעמי יכולים באהבתם הבלתי אפשרית, להיפגש רק בעולם הבא. מעין הסמל המת-החי אותו היטיב לתאר אלתרמן בספרו: "שמחת עניים".
אפקט המים
יוצרים
בימוי ותסריט: סולווג אנספה Sólveig Anspach
תסריטאי שותף ובמאי השלמות: ז'אן לוק גאג'ה Jean-Luc Gaget
צילום: איזבל רזבה Isabelle Razavet
עריכה: אן ריגל Anne Riegel
מוזיקה מקורית: מרטין ווילר Martin Wheeler
הפקה: סקולי פר' מלמקויסט Skuli Fr. Malmquist
פטריק סובלמן Patrick Sobelman
שחקנים
סמיר: סמיר גסמי Samir Guesmi
אגת': פלורנס ליורה קאייה Florence Loiret Caille
אנה: דידה יונסדוטיר Didda Jónsdóttir
רבוט: פיליפ רבו Philippe Rebbot
דניאל: אסטבן Estéban
סרט צרפתי, קליל ומהנה מאוד, המרוכז סביב מים. שייך לפסטיבל הקומדיות הצרפתיות: "או לה לה". עכשיו הוא מוצג בקולנוע.
וכמו המים גם מערכות יחסים בין נשים לגברים, יודעות עליות ומורדות, רדידות ועומק. מבחינת אגת׳, לחיות בבריכה, זה כמו לחיות באקווריום: קלות, תנועה, השתקפות צלילים, ערבוב. וכשהמפגש בין השניים, כמעט מבשיל, בצירוף מיקרים לילי, לווידוי אהבה שלם, חל שיבוש שחושף את סמיר. שקר האהבה, הוא אולי אחד המוטיבים היפים בקומדיית טעויות, כשכאן ברור גם הסבטקסט, שניהם רוצים אבל כל עוד מתקיימים עקרונות כמו צידוק ומוסר, שניהם יהיו חייבים להפוך את כל ההתרחשויות, להרבה יותר מורכבות, מסך כל האמת החבויה.
נאמר כאן שאגת׳ עייפה משקרנים (כמו שני שלישים מהנשים בעולם). אבל המשבר הזה יוצר את האפקט הנפלא של המערכה השנייה שכולה ססגוניות מרתקת. אגת׳ נוסעת לכנס באיסלנד, יושבי ראש המועצה האיסלנדים, מתגלים כטיפוסים בפני עצמם. סמיר שדולק אחריה, מתחזה לשמואל דרייפוס כהן, נציג הכנס, מישראל (על הקירות בין הדמויות המצולמות במועצה, תקבלו ד"ש גם
שמעון פרס ז"ל). אגת׳ מנסה להתקיל את סמיר אבל כשקרן מדופלם, הוא מצליח לאלתר ונואם את נאום ה"ביחד", על בריכה משותפת לישראלים ולפלשתינים וזוכה להתלהבות והתרפקות מצד הקהל (כן, קצת צוחקים כאן באופן אבסורדי, על הנאיביות האירופית, ביחס לסכסוך). בקיצור, חגיגה שלמה. תקריות שלמות, אכזבה מהסיכוי לאהבת אמת, אכזבה מסקס מזדמן ומנותק רגש, תובנות, וויתורים, זיכרון ושכחה ואפילו תשוקה לאווזים וקוראת בקפה. המון אלמנטים שנארגים יחד, יוצרים משהו שבכל וריאציה אחרת, יכול היה להישמע פאתטי, אבל בקונספט של
אפקט המים, ההרכב מצליח לעבור, באופן מהנה וקליל.
