1. יום מתיש ומרובה פרטים (4.4.22) בעדותו של שלמה פילבר. הנושא: ההפרדה המבנית של בזק בסוף 2016. כדי לעודד את התחרות בענף התקשורת, נקבע לפני שנים רבות שהחברה חייבת להעניק את שירותיה השונים (טלפוניה קווית, שיחות בינלאומיות, טלוויזיה רב-ערוצית, אינטרנט) במסגרת חברות-בנות נפרדות. כך יוכלו חברות אחרות להתחרות בכל תחום בנפרד, מבלי שבזק תוכל לנצל את עוצמתה המשולבת כדי למנוע תחרות פרטנית. לבזק היה חשוב מאוד לבטל הפרדה זו, משלוש סיבות: קבלת היכולת להציע חבילות שירותים, חיסכון בעלויות המנהלה וניצול ההפסדים לצורכי מס של Yes. התובעת, עו"ד יהודית תירוש, הציגה כבר בתחילת הדברים את טענתה: פילבר קיצר תהליכים ועיגל פינות כדי להתחיל עד סוף 2016 את ביטול ההפרדה, משום שזה היה לוח הזמנים אותו דרשה בזק (בעיקר משיקולי מס). הכל כמובן מתקשר לאותה שיחת הנחיה עם בנימין נתניהו, בשבוע הראשון לתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת - להקל עם בזק וללכת לקראתה על-פי בקשותיו של שאול אלוביץ. ומשם הקשר הנטען הוא לשוחד בדמות הסיקור החיובי בוואלה.

2. למרות שהיה כפסע מן ההכרזה כעד עוין, פילבר ממשיך את המשחק של הריקוד הכפול. בעדותו בבית המשפט אמר פילבר, כי רצה להיענות לבזק משום ששאף לקבל את שיתוף הפעולה שלו במה שהיה חשוב לו באמת - השקעה של 6 מיליארד שקל בתשתיות סיבים. עוד אמר כי הלך לקראתה רק בלוחות הזמנים, ללא פגיעה במינהל התקין. תירוש הראתה, כי בחקירותיו הוא היה בוטה בהרבה, ודיבר על-כניעותו בפני בזק ועל חוסר היכולת שלו להתעמת איתה. התשובה של פילבר נותרה גם היא בעינה: היו לי שני שיקולים - הכוונה המקצועית לקדם את התחרות בענף התקשורת וחוסר היכולת להתעמת עם בזק בשל ההנחיה של נתניהו (ששמו כמעט ולא עלה היום); המשקל היחסי שלהם השתנה לאורך האירועים. בחקירותיו, לפחות לפי מה שראינו עד כה, פילבר לא דיבר על שני שיקולים אלא על אחד בלבד. זו תהיה נקודה מרכזית בה תבקש התביעה מבית המשפט להעדיף את גרסתו במשטרה על פני דבריו כעת.

3. אחת הנקודות שעברו כחוט השני לאורך עשרות המסמכים שהוצגו היום והסבריו של פילבר עליהם: בזק קיבלה יחס מיוחד, דלת פתוחה ויד חופשית מול משרד התקשורת. כך לפחות רואה זאת התביעה. מסמכים פנימיים של צמרת משרד התקשורת הועברו אליה, בכיריה העירו עליהם וחלק גדול מן ההערות שלהם התקבלו - וכל זה נעשה בלא ידיעתו של השר צחי הנגבי (שהופקד על ענייני בזק בשל ניגוד העניינים של בנימין נתניהו), בלא לערב את היועצת המשפטית ובלא לעדכן את הלשכה המשפטית. הפרקליטות רואה זאת כחלק משמעותי ומופגן במימוש הנחייתו של נתניהו לפילבר: לדאוג שבזק תהיה מרוצה. פילבר טען פעמים רבות, כי פעל כך כדי להגיע להבנות עם בזק כחלק מהטקטיקה הבסיסית שלו, וכי גם חברות אחרות קיבלו מראש מידע כדי לנהל איתן מו"מ. אבל אחרי כל המילים הללו, פילבר אישר שחברות אחרות לא קיבלו מסמכים פנימיים וממילא לא יכלו להגיב עליהם, וכי לא עדכן את השר הממונה עליו ואת הייעוץ המשפטי של משרדו במהלכים אלו.

4. בסוף היום עלה אירוע אנקדוטלי, אך בעל משמעות. פילבר סיפר כיצד בנובמבר 2016 - בעיצומו של הטיפול בהפרדה המבנית - הוא ביקש מאלוביץ שיפנה לסביבת נתניהו, לאחר שהגיעה אליו שמועה שהוא עומד לאבד את תפקידו. אלוביץ אמר תחילה ש"זה בעייתי", אבל חזר אליו לאחר כמה ימים ואמר שהנושא טופל. כל הסיפור נמשך פחות מיום אחד ונגמר בלא-כלום, כאשר נתניהו הבהיר שאין לו כל כוונה כזאת. אבל הסיפורון הזה מלמד שוב על בחישתם של שרה נתניהו ויאיר נתניהו בענייני המדינה ובמיוחד בתחום התקשורת (ניר חפץ תיאר זאת פעמים רבות), ולשיטת התביעה - על מערכת היחסים הייחודית בין בעליה של חברת התקשורת הגדולה במדינה לבין ראש הממשלה ושר התקשורת.

ציטוט היום

"באירועים האלה תמיד מרפי והקארמה ביקרו" (שלמה פילבר על התקלות בדרך להפרדה המבנית בבזק).