עדותו של בנימין נתניהו בוועדת מירון (21.7.22) הייתה משכנעת מאוד - ולא בגלל הכשרון הרטורי שלו, אלא בשל התוכן שלה. דבריו היו הגיוניים מאוד, ואפילו אפשר לומר: רע מאוד אם המצב היה הפוך. נתניהו לא אמור היה לדעת על הסכנות במירון; בשביל זה יש שרים שהנושא מצוי בתחום אחריותם, וזמנו של ראש ממשלת ישראל צריך להיות מוקדש לעניינים הרבה יותר חיוניים.
נתניהו צדק כמעט בכל מה שאמר. ראש הממשלה (כל ראש ממשלה) מקבל ודאי עשרות אם לא מאות פניות ביום; חיוני שצוותו יסנן אותן ויביא לידיעתו רק את החשובות ביותר. ראש הממשלה מופקד על עצם הישרדותה של מדינת ישראל, היחידה בעולם המצויה בסכנה תמידית משום שאויביה מכריזים על רצונם להשמיד אותה. הוא צריך להיכנס לעניינים אחרים רק אם המשרדים הנוגעים בדבר אינם יכולים להגיע להסכמה, רק אם אף אדם אחר לא הצליח לפתור את הבעיה - וכמובן, אם הנושא חשוב די הצורך.
במקרה של מירון, את הבעיות אמורים היו לפתור משרד הדתות, משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים, משרד התחבורה וזמן מה משרד התיירות; המשטרה ושירותי הכבאות; המועצה האיזורית; המרכז לשירותי דת. נכון, המון גופים - והריבוי שלהם הוא כנראה חלק משמעותי מן הסיבה שזה לא קרה, שהר מירון (כפי שאמר היום שלמה ינאי) הפך לשטח אקס-טריטוריאלי; ואנחנו נאמר: לשטח הפקר והפקרות. נכון, זה בדיוק המקום בו אמור להיכנס ראש הממשלה - אבל זה בתנאי שאומרים לו. היום לא הוצגה שום הוכחה שמישהו אמר משהו לנתניהו על הסכנות הבטיחותיות בהר בכלל ובהילולה בפרט.
נתניהו צדק גם כאשר אמר כי בכל רגע נתון יש בישראל מאות מוקדי סכנה. ראש הממשלה לא צריך ולא יכול להיות אחראי לכולם. אם חלילה מתרחשת תאונת עבודה קטלנית במיוחד, האם ראש הממשלה אחראי? ודאי שלא; הנושא הוא באחריות משרד הכלכלה, משרד הרווחה ועוד. אם חלילה מתרחשת תאונת דרכים קטלנית במיוחד, האם ראש הממשלה אחראי. ודאי שלא; הנושא הוא באחריות משרד התחבורה, המשטרה ועוד. כדי שתהיה לראש הממשלה אחריות ישירה וממשית, בנושאים שאינם בליבת עיסוקו, יש להוכיח שהוא ידע שקיימת סכנה ושיש בעיה - ושהוא לא עשה דבר, או לא עשה את הדרוש.
כל עוד אין מסמך המלמד, שמישהו אמר לו במפורש ובמישרין: "אדוני ראש הממשלה, יש בהר מירון סכנת חיים והיא איננה נפתרת" - נתניהו אינו נושא באחריות. תרשו לי לשער, שאם היה מסמך כזה, הוא היה מוצג היום לנתניהו; ושמי שנתן את האזהרה היה דואג להעביר אותו לוועדה, ולו כדי לנקות את עצמו. העובדה שכמה חברי כנסת שלחו מכתבים לנתניהו, אינה מלמדת כשלעצמה שהוא קרא אותם. כאמור, רק סביר שהרוב המכריע של המכתבים אינם מגיעים לשולחנו של ראש הממשלה, שאחרת - חלק ניכר מיומו היה מוקדש לקריאתם, וזה ממש לא ניצול טוב של זמנו. הוא גם צדק כאשר אמר, שמה שנראה כרצף של מכתבים, היה למעשה ארבעה-חמישה על פני 12 שנים, מתוך רבבות שנשלחו לו.
