1. יום קצר וטכני במשפט נתניהו (3.10.22), עם שני בעלים של חנויות שסיפקו משקאות חריפים וסיגרים לארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. הראשון היה עמית ברזילי, הבעלים של רשת Wine Ways אשר סיפקה הן משקאות והן סיגרים; השני היה דוד בבלי, הבעלים של י.ד עסקים, אשר סיפקה משקאות. מבחינת התביעה כל הסיפור היה שרשרת המוצגים - הצורך להביא את מי שהפיק את המסמכים (ובמקרה שלנו החשבוניות) כדי להגיש אותם כראיה. להגנה היו טענות הן בנושא זה, והן במבט רחב יותר על התיק.

2. ברזילי אמר בחקירתו הראשית, כי הרכישות נעשו באמצעות הדס קליין, אשר לרוב אף אספה בעצמה את המוצרים; לעיתים היה זה נהגו של מילצ'ן, יונתן חסון. הוא גם אישר שניתנו הנחות באישורו ושסופקו סיגרים אשר לפי עדותה של קליין נועדו לנתניהו. בנגדית אישר, שהוא ידע בזמן אמת שהסחורה סופקה לשני הרוכשים ולא שהיא הייתה מיועדת למישהו אחר. עוד אמר ברזילי, כי מילצ'ן קיבל הנחות בשנת 2013 משום שרכש יינות לבנים בהיקפים גדולים.

3. בעניינו של בבלי עלתה בעיקר השאלה האם החשבוניות שביקשה התביעה להציג באמצעותו הופקו ונתפסו כדין. בבלי אמר כי מנהל החשבונות שלו הפיק אותן בהוראתו, ושהוא עצמו מסר אותן לחוקרים. "בדרך כלל אני לא יודע מי הזמין את הסחורה, היו מקרים שידעתי שזה הולך למילצ'ן", אמר. הצדדים הסכימו שהדיון המשפטי בנושא יתקיים במועד אחר. חדד השתמש בעדותו של בבלי כדי להעלות סימני שאלה, בלשון עדינה, על אמינותו של דובי פיינטוך - עד תביעה עתידי בתיק 1000. השניים היו שותפים עד שנפרדו בסוף 2016. בבלי, בא בימים ומנומס, לא ממש רצה להגיד מדוע, אך אישר שפיינטוך ביקש לפרק את החברה תוך העלאת טענות שווא כלפיו. "היו חיכוכים, היו עניינים של אמינות. היו חוסר אמון בינו לבין הילדים שלי שעובדים בחברה", אמר. בדיעבד ידע בבלי, כי פיינטוך קנה משקאות בדיוטי פרי ומכר אותם ללקוחות; "זה חמור ובלתי חוקי", הוסיף. עוד ביקש חדד להראות באמצעותו, כי מילצ'ן רכש כמויות גדולות של משקאות ובמיוחד טקילות. זהו חלק מקו ההגנה הנרחב בתיק: היו המון קניות ואי-אפשר לומר שהמשקאות נועדו דווקא לנתניהו.