ההיגיון המארגן של התפתחות האירוע הרב-זירתי - טרור ואלימות בירושלים; טרור נגד צירים, ישראלים וישובים ביהודה ושומרון; שיגור רקטות וטילי כתף נגד מטוסים מרצועת עזה; מטח רקטות מדרום לבנון; ושיגור רקטות מרמת הגולן - הוא התלכדות הצירים: ציר ההתנגדות הפלשתיני, המובל על-ידי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, וציר אירן-חיזבאללה. להתלכדות זו מספר נדבכים. • חיזבאללה מעריך שניתן להרחיב את משוואת הכוחות מול ישראל באמצעות קביעת כללי משחק חדשים בגבול הצפון מתחת לרף הסלמה למלחמה, כל עוד יפעיל שלוחים (פרוקסי) פלשתיניים. • חיזבאללה ואירן מעריכים, כי ניתן לפעול בכיוון זה על בסיס מחשבה שישראל אינה מסוגלת לצאת למלחמה בכל הזירות במקביל, בשל הערכת חסר של עוצמת ישראל ובפרט לנוכח התרחשויות בזירתה הפנימית: פילוג בעם, תופעת סרבנות (אי-התנדבות) ושחיקה בדימוי של בנימין נתניהו ממנהיג חזק ויציב למנהיג חלש שלא שולט בממשלתו. • שאיפה לגבות מישראל מחיר עבור המשך תקיפות המב"ם נגד יעדי הציר האירני-חיזבאללה בסוריה (בעיקר לאחר הרג שני קציני משמרות המהפכה האירניים, לפחות שני פעילי חיזבאללה וכן התנקשות בבכיר הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני בסוריה. • עצירת תהליכי הנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי, ומנגד התקדמות בנורמליזציה המקבילה בין אירן וגרורתה סוריה לבין העולם הערבי. • רתיעת הממשל האמריקני מאפשרות של עימות במזרח התיכון, בפרט במקביל למלחמה הנמשכת באוקראינה, ומתחים גוברים בינו לבין ממשלת הימין בישראל. הישגי חמאס בסבב ההסלמה עד כה אינם מבוטלים. הארגון מינף את האירועים בהר-הבית לעלייה דרמטית בהיקף הפיגועים והשתלט לחלוטין על סדר היום הפלשתיני והאזורי, ובד בבד המחיש את חוסר הרלוונטיות של הרשות הפלשתינית. זאת, למרות מפגשי הפסגה שנערכו באחרונה בעקבה ובשארם א-שייח, במטרה לתאם מהלכים שימנעו הסלמה. הצלחת חמאס לשגר רקטות מלבנון לישראל מעלה את קרנו והתמיכה בו במחנות הפליטים הפלשתיניים בלבנון לעומת השחיקה המתמשכת במעמדו של הזרם המרכזי של תנועת פתח, שנותר נאמן לנשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. הנה כי כן, בחסות חיזבאללה מתבסס חמאס בזירה נוספת על זו שברצועת עזה. היוזם והמוביל את הסלמת המאבק המזויין נגד ישראל בחודשים האחרונים הוא אל-עארורי, המחובר ואף מזוהה עם ציר אירן-חיזבאללה בלבנון. הזינוק במעמדו מתרחש במקביל להתחזקות המחנה בחמאס הדוגל באוריינטציה אירנית, אל מול מחנה יחיא סנוואר, מנהיג חמאס ברצועה, הדוגל בהתבססות על היחסים עם מצרים, ואל מול הנהגת החוץ של הארגון, שהיא בעלת אוריינטציה קטארית.

התקרבות חמאס והג'יהאד האיסלאמי לציר אירן-חיזבאללה מקבלת משקל רב יותר לאור המגמות האזוריות: התקרבות בין אירן לסעודיה בתיווך סיני, שכנראה תביא לסיום המלחמה עם החות'ים בתימן; השיפור ביחסים בין סעודיה ומצרים לבין משטר בשאר אסד, הצפוי להוביל לשיבת סוריה לשורות הליגה הערבית בכינוס שייערך בריאד במאי; האתגרים שבפני היחסים בין ישראל לבין ירדן ומצרים עקב מדיניות ממשלת ישראל בזירה הפלשתינית. ההסלמה הרב-זירתית ממחישה את התלכדות ציר ההתנגדות הפלשתיני, הנשען על חמאס והג'יהאד האיסלאמי, עם הציר אירן-חיזבאללה, שמנסה להשתלט על המאבק הפלשתיני בישראל בהתאם לצרכיו. בד-בבד הוא מרחיב את היקף תגובתו לתקיפות של ישראל נגד יעדי אירן וחיזבאללה בסוריה באמצעות עידוד ותגבור הטרור הפלשתיני (באיחוד הזירות והברחת נשק וכסף) לפעולה נגדה. אשר לעיתוי ההסלמה, זה קשור בזיקה הדוקה למשבר הפנימי בישראל ומשקף העזת יתר של אויביה וניסיון מצידם לבחון האם התרופף חוסנה ונוצרה הזדמנות לשנות את כללי המשחק מולה. להתלכדות הצירים מספר מטרות משותפות והן: • ריתוק ישראל לגבולותיה על-ידי הגברת אי-היציבות הביטחונית והטרור בשטחה, כדי לאפשר את המשך התבססות הציר אירן-חיזבאללה בזירה הצפונית ואף להסיר מכשולים מדרכה של אירן לגרעין, ללא חשש אמיתי מניסיון ישראלי לסכלה. • חיזוק הזרוע המיליטנטית של חמאס, היושבת בלבנון ומקימה תשתיות טרור בחסות מטריית ההרתעה של חיזבאללה, כדי שתחולל טרור בירושלים, בישראל, ביהודה ושומרון וגם מדרום לבנון, ותגבר על הנהגת חמאס ברצועת עזה בראשות סנוואר, הממוקדת בשיקום הרצועה ונתונה להשפעה מצרית. • זירוז תום עידן הרשות הפלשתינית במתכונתה הנוכחית. • התססת הערבים אזרחי ישראל סביב התנהלות ממשלת ישראל במתחם אל-אקצה, כדי להבעיר את הרחוב הערבי בישראל. • פגיעה בתהליכי הנורמליזציה שבין ישראל למדינות ערב וסדיקת הסכמי השלום בינה לבין ירדן ומצרים. אם תימשך נקיטת מדיניות התגובה וההכלה מצד ממשלת ישראל, ימשיכו אויביה לנסות ולהכתיב כללי משחק. אם לא ירוסנו סוכני הכאוס בשורות ממשלת ישראל והם ימשיכו ללבות את החיכוך בהר-הבית ובזירה הפלשתינית, וזאת במקביל להמשך המאבקים הפנימיים על הדמוקרטיה, עלול להשתלט הציר השיעי על ציר ההתנגדות הפלשתיני ולהוביל מהלכים מתריסים ומאתגרים משולבים נגד ישראל. לפיכך, ממשלת ישראל נדרשת להפחית את הקיטוב והמתחים בחברה הישראלית, המתפרשת בעיני אויבי ישראל כמערערת את יכולתה להתמודד מולם בכל הזירות. בה בעת, על ישראל לשכך את המתיחות בזירה הפלשתינית, לדבוק בסטטוס-קוו בהר-הבית, בהתאם להחלטה שהתקבלה בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, ולהמשיך בניסיון לחזק את הרשות הפלשתינית והתיאום הביטחוני עימה. כך תוכל ישראל להתמקד בשלושה מישורים: שיקום כללי המשחק מול חיזבאללה בלבנון, ובחינה מחדש של "משוואת ההרתעה הדדית" שמונעת מישראל לפעול גם נגד תשתיות הטרור של חמאס בלבנון; לעצור את אירן בדרכה לגרעין, בהתבססותה בזירה הצפונית ובמאמציה להשתלט על הזירה הפלשתינית; ולכרסם במעמדו המתחזק של חמאס בזירה הפלשתינית.