טענה מרכזית, אולי הטענה המרכזית, של מובילי הרפורמה המשפטית היא שזהו המנדט שקיבלו מן הבוחרים בנובמבר שעבר ושהם חייבים למלא את רצון הרוב. אלא שכמו הרבה דברים שאומרות הממשלה והקואליציה הנוכחיות, במיוחד בנוגע להפיכה המשטרית המחופשת לרפורמה, לטענה זו אין אחיזה במציאות. יתרה מזאת: בשבוע האחרון היא הופרכה. לפני כן אשוב ואעיר את שנאמר כאן שוב ושוב: שלטון הרוב איננו עריצות הרוב. במדינה דמוקרטית יש מגבלות על כוחו של הרוב, כדי שהוא לא ירמוס את המיעוט וכדי שלא יפגע בעקרונות יסוד. החלטה של 120 חברי כנסת לפיה הבחירות יתקיימו פעם בעשר שנים או פעם בחודש - איננה לגיטימית. החלטה של 120 חברי כנסת לסגור את כל המסגדים או לפתוח בית כנסת בכל רחוב - איננה לגיטימית. החלטה של 120 חברי כנסת להכפיל רק את שכר הנשים או לאייש משרות בכירות רק בגברים - איננה לגיטימית. בדיוק בשביל זה יש בתי משפט עצמאיים, וזה בדיוק מה שקואליציית הרודנות רוצה לשנות. אחזור לטענות הלגיטימציה, להן אין בסיס עובדתי הן בעבר והן בהווה. בניגוד מוחלט לכזב עליו חוזרים שוב ושוב דוברי הקואליציה, הרפורמה הוצגה לפני הבחירות אך ורק בידי רשימת הציונות הדתית, ליתר דיוק - בידי בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן. היא לא אומצה בידי הליכוד, שם הורה בנימין נתניהו לשמור על דממת אלחוט בנושא. היא לא אומצה בידי המפלגות החרדיות. לכל היותר ניתן לומר שמצביעי הליכוד והחרדים יכלו לצפות שהציונות הדתית תדרוש ליישם אותה אם מפלגות אלו יקימו את הממשלה הבאה. יתרה מזאת: הרפורמה של יריב לוין שונה בפרטים מהותיים מזו של רוטמן. רפורמה זאת, כפי שהודו בכירים בליכוד, לא נדונה אפילו במוסדות המפלגה, קל וחומר שלא הוצגה לציבור לפני הבחירות. לאחר הצגת הרפורמה ותחילת הליכי החקיקה, רוב הציבור מתנגד לה. מצאתי ארבעה סקרים מהחודשים פברואר-מרס בהם הוצגה במישרין השאלה לגבי תמיכה/התנגדות. בסקר של חדשות 12 מחודש פברואר התנגדו 50% לשינוי בנוגע לבית המשפט העליון ורק 33% תמכו. בסקר של מעריב מאותו חודש התנגדו לרפורמה 50% ורק 28% תמכו. לאחר חודש, בסקר של גלובס, 43% היו נגד ו-42% בעד; ובסקר של אוניברסיטת תל אביב - 41% מול 29%. יש לזכור גם את סקרי המנדטים, המצביעים בצורה עקבית על מהפך ברור: צניחה של מפלגות הקואליציה לאזור ה-55 מנדטים ועלייה של האופוזיציה לרוב של כ-65 מנדטים (פחות אם מוציאים את רע"ם). נכון שהרפורמה איננה הנושא היחיד המשפיע על הנשאלים, אבל ברור שיש לה השפעה רבה על עמדותיהם לנוכח המרכזיות שלה בפעילות הממשלה ובתשומת הלב הציבורית. לסקרים הללו יש להוסיף את אלפי המומחים בכל התחומים, כולל חתני פרס נובל ופרס ישראל, המזהירים מזה חודשים מפני הסכנות העצומות הנשקפות לביטחון, לכלכלה ולחברה בשל הרפורמה. אליהם מצטרפים גופים בינלאומיים מובילים, כמו חברות הדירוג וקרן המטבע. מולם יש קולות בודדים של תומכים, שגם הם ברובם מדברים על הצורך בשינויים וברפורמה - אך לא מביעים תמיכה פרטנית בתוכניות של לוין ורוטמן.