|
|
לחשוב שוב האם לשנות את החוקה [צילום: פרנסיסקו סקו, AP]
|
|
יתר על כן: קמפיין הבחירות התאפיין בשיח ער סביב המלחמה ברצועת עזה ויחסי טורקיה-ישראל. ארדואן ניסה למנף את עמדתו החריפה נגד ממשלת ישראל ואת הסיוע הרב שטורקיה שולחת לפלשתינים, כדי לגייס את תמיכת הבוחרים. טקטיקה זאת נכשלה. המפלגות המתחרות ל-AKP מתחו ביקורת קשה על כך שהממשלה לא הפסיקה את הסחר בין טורקיה לישראל. מפלגת הרווחה הייתה בין הקולניות בהקשר זה ואף השוותה כל קול ל-AKP לכדור הנשלח לצבא ישראל כדי לבצע "רצח עם" בעזה. לכן, תבוסת מפלגתו של ארדואן בזמן שמתחרה איסלאמיסטית קיצונית יותר בקשר לסכסוך רשמה הישג גדול, נראית כתוצאה של רצון חלק מהבייס השמרני האיסלאמיסטי להעניש את ארדואן על האי-עקביות שלו כלפי ישראל.
גם את הדעיכה הכללית של כל המפלגות המזוהות עם הלאומניות הטורקית, שירדו מ-20% מהקולות אשתקד ל-10% השנה, ניתן להסביר על בסיס השפעת המלחמה בעזה על הקמפיין בטורקיה. מפלה זאת ממחישה בין היתר את השינוי בשיח הפוליטי הטורקי, שב-2023 התאפיין בדגש על סוגיית הפליטים הסוריים הנמצאים בטורקיה, ואילו השנה התמקד במלחמה בעזה - נושא שלגביו אין למפלגות הלאומניות מסר מיוחד בהשוואה למפלגות האחרות.
הבחירות המקומיות ציירו מפה פוליטית חדשה בטורקיה. אין לארדואן סיבה לדאוג לגבי המשך כהונתו כנשיא בטווח הקצר. הבחירות המתוכננות הבאות יתקיימו ב-2028 ויש לו רוב בפרלמנט, כך שהוא ימשיך לשלוט עם חופש תמרון רחב ומספיק זמן כדי לנסות להפוך את התוצאות האחרונות. בנוסף, למרות התבוסה ל-AKP, התוצאות הכלליות גם משקפות מגמות מסוימות שהן חיוביות עבור ארדואן.
אם מחשבים אותם ביחד, קולות מפלגת הצדק והפיתוח ומפלגת הרווחה מהווים יותר מ-40% מהקולות, מה שתואם את הצלחות העבר של ארדואן. מפלגת הרווחה הייתה בעבר בעלת בריתה של ארדואן, היא קרובה רעיונית במובנים רבים למפלגת הצדק והפיתוח, ואף הציעה עד הרגע האחרון לארדואן לפרוש מהמרוץ בתמורה לאימוץ חלק מהקו הפוליטי שלה על-ידי AKP. לכן, נדמה שהוא יוכל בעתיד ליישר את ההדורים עם אותה מפלגה ולהישען מחדש על בוחריה.
ובכל זאת, המפה הפוליטית החדשה מקשה על ארדואן לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. בין היתר, הוא יצטרך לשקול מחדש את רצונו לשנות את החוקה הטורקית דרך משאל עם לאחר שרוב הקולות שוב איננו מובטח לו. בנוסף, תוצאות הבחירות מחזקות את האופוזיציה. ראשית, אחרי כ-20 שנה שבהן לא קמה דמות חזקה אשר תאתגר את ארדואן בבמה הפוליטית, כעת ראשי הערים מהאופוזיציה, במיוחד אלה שנבחרו מחדש באיסטנבול ואנקרה, מהווים איום גדל עליו.
שנית, לאחר שנים שבהן האופוזיציה ניסתה לנצח את ארדואן דרך קואליציות מורכבות אשר התבררו ככישלון, הרי שתוצאות הבחירות הנוכחיות, עם הישג גדול ל-CHP וכישלון למפלגות האופוזיציה האחרות, יוצרות סדר חדש באופוזיציה עם מפלגה אחת, שמסוגלת לגייס את מתנגדי המשטר סביבה. גם הבוחרים הכורדים החליטו על הצבעה טקטית - תמיכה במפלגה הפרו-כורדית במחוזות שבהם היא הייתה יכולה לנצח ותמיכה ב-CHP במקומות אחרים, כולל איסטנבול. לבסוף, עם ההישגים שלה בבחירות המוניציפליות הצליחה CHP להשתלט על רשויות מקומיות המייצגות כשני שלישים מאוכלוסיית המדינה וכ-80% מהתל"ג שלה ומשאביהן. משאבים אלה יהוו כלים חשובים בקמפיינים הבאים. לאור זאת, ארדואן יעמוד בבחירות הארציות הבאות מול אופוזיציה חזקה ויעילה יותר.
|
גורמים סותרים במדיניות החוץ
|
|
|
|
אימאמולו חוגג את נצחונו באיסטנבול [צילום: אמרה גורל, AP]
|
|
השחקנים הפוליטיים הטורקיים ייאלצו בכל מקרה להתכונן לתחרות לא שוויונית - מה שהומחש פעם נוספת בבחירות האחרונות, ששוב הדגישו את האמביוולנטיות של מצב הדמוקרטיה במדינה. מצד אחד, האזרחים הטורקיים השתתפו בהמוניהם בבחירות: שיעור ההצבעה, 78%, שנתפס בטורקיה כנמוך יחסית, גבוה בהשוואה לזה הנרשם במדינות אחרות והקולות נספרו באופן תקין.
עובדה מעניינת נוספת היא שמספר הנשים שנבחרו גבוה מאי-פעם - מה שמאשר את מגמת הפמיניזציה האיטית במערכת הפוליטית, שנצפתה כבר בבחירות אשתקד, מצד שני, האופוזיציה נאלצה לנהל קמפיין בתנאים קשים, מול מנגנוני המדינה והתקשורת שגויסו באופן גורף לטובת מועמדי הממשלה. בנוסף, מאחר שמערכת המשפט כבר לא עצמאית, מועמדים ואף ראשי ערים נבחרים מהאופוזיציה נתונים בסכנה של מעצר ומשפט. ראש העיר איסטנבול, אקרם אימאמולו, למשל, מחכה למשפט חוזר אחרי שנדון ב-2022 לשנתיים וחצי מאסר בשל אמירות שהוצגו על-ידי הממשלה כהעלבת ועדת הבחירות.
באופן מקיף יותר, ראשי הערים בדרום-מזרח טורקיה, אזור עם רוב כורדי, הושעו בעבר באופן סדרתי על-ידי הממשלה שהחליפה אותם באישים נאמנים לשלטון. ניסיון הממשלה לפעול באופן דומה אחרי הבחירות הנוכחיות כבר יוצרת מתיחות רבה באותו אזור. לכן, הביטוי הנפוץ לתיאור בחירות בטורקיה – "חופשיות אך לא הוגנות" (Free but not fair) - תאם את המציאות גם הפעם ועלול גם לאפיין את הבחירות הבאות.
התמונה העולה מהבחירות המוניציפליות בטורקיה מורכבת, גם עבור מי שרוצה לפרש אותה מזווית ישראלית. בניגוד לציוץ של שר החוץ, ישראל כ"ץ, לפיו התוצאות משקפות גם מחיר למדיניות האנטי-ישראלית של ארדואן, הרי שניתן לטעון דווקא ההפך: העמדה הטורקית כלפי המלחמה ברצועת עזה הזיקה לארדואן בבחירות, שכן הוא נתפס בעיני חלק גדול בדעת הקהל הטורקית כמי שאינו עושה די נגד ישראל.
מוקדם לדעת איך הבחירות ישפיעו על מדיניות אנקרה ובמיוחד על מדיניות החוץ הטורקית. בנאום שנשא אחרי פרסום התוצאות הלא-סופיות של הבחירות, הציג ארדואן את התוצאה כ"נקודה מפנה" עבורו ומפלגתו, מה שמצביע על שינויים אפשריים. מצד שני, בלי בחירות באופק, נפתחת בטורקיה תקופה שבה ארדואן יוכל לשחרר את עצמו מלחץ דעת הקהל.
מדיניות החוץ הטורקית, ועמדת אנקרה כלפי ישראל במיוחד, גם הן מושפעות על-ידי גורמים סותרים. קיימים במערכת הפוליטית הטורקית גורמים אשר ידחפו את ארדואן לכיוון עמדה קיצונית יותר נגד ישראל, והם קיבלו חיזוק מהישגיה של מפלגת הרווחה. עם זאת, סביר להניח שאנקרה תמשיך להיזהר מליווי הרטוריקה התוקפנית בצעדים שוברי כלים כלפי ישראל, שכן קיימת מודעות לחשיבות המשך הקשרים עם ירושלים לצורך שמירה על מעמדה האזורי של טורקיה וייצוב כלכלתה.
|
|