רוני ישראלי, שם בדוי, הוא מנהל מחסן בחברה לשיווק ציוד משרדי. רוני מסור מאוד לעבודתו ומבלה בה כמאמר הקלישאה "מעלות החמה עד צאת הנשמה". כמעט תמיד בסוף היום הוא מגלה שמאז הבוקר לא התפנה כלל לאכול או לשתות. למעשה, העבודה היא הציר שסביבו סובבים חייו. את שעות הפנאי - המצומצמות שלו - הוא מבלה בעיקר לבד. החברים מתקופת הצבא ניתקו את הקשר בהדרגה, ועל חיי אהבה אין בכלל מה לדבר. הקשרים הספורים שלו עם נשים הסתיימו בדרך כלל אחרי הדייט הראשון ולכל היותר השני. בעצם, כשהוא חושב על כך ברצינות, גם הקשרים שלו עם לקוחות מתנהלים בבדידות מזהרת, באמצעות הטלפון או הדואר האלקטרוני.
רוני הוא למעשה קורבן קיצוני של בעיית ריח רע מהפה, אף שהוא עצמו כלל אינו מודע לכך. הריח הלא נעים הנודף מפיו מרחיק ממנו לא רק בנות זוג פוטנציאליות אלא גם כמעט כל מי שבא איתו במגע. היחידים ששוהים לידו יותר מעשר דקות ברציפות עושים זאת בדרך-כלל מחוסר ברירה - כמו עובדים הכפופים לו או ספקים שמביאים סחורה. הטרגדיה הגדולה של רוני היא שהיה יכול להיפטר מהבעיה במהירות לו מישהו מהסובבים אותו היה מסב את תשומת ליבו לקיומה. אלא שאף אחד מאלה לא מרגיש קרוב אליו מספיק כדי לעשות זאת מבלי לחשוש שהדבר ייתפס כעלבון. בעיית הריח הרע של רוני הפכה למעגל קסמים הסוגר על חייו.
על פניו נראה שהגורם לריח רע מהפה במקרה של רוני הוא פשוט יובש כרוני בחלל הפה, כתוצאה מהצום הממושך שהוא גוזר על עצמו מהבוקר ועד הלילה. אם הוא גם מעשן, הבעיה אף מחריפה. במקרה כזה הימנעות מעישון והקפדה על אכילה ושתייה מדי כמה שעות יכולות להביא לחיסול הבעיה, בהנחה שהוא שומר על היגיינת פה, תוך הקפדה מיוחדת על ניקוי הכתרים, השתלים והגשרים, מבקר בקביעות אצל השיננית, ולא סובל מבעיות שיניים או חניכיים.
בחברה טובה עם אובמה
רוני בהחלט לא לבד. מיליוני בני אדם סובלים מריח רע מהפה בדרגות שונות. מחקרים מצביעים על כך ש-25% מכלל האוכלוסיה הבוגרת סובלת מבעיית ריח פה רע כרונית, המכונה בספרות הרפואית "הליטוזיס" (מלטינית: הליטוס - נשימה, מיוונית: אוסיס - תופעה לא נורמלית). אצל 75% מהאוכלוסיה הבעיה, ששמה המדעי בעברית הוא "באשת הפה", מצטמצמת ליקיצה בלבד. רובנו, מסתבר, לא מדיפים ריחות שושנים עד מפגש השחרית עם מברשת השיניים, כולל הנשיא הטרי
ברק אובמה, שהוסגר על-ידי אשתו באחד מהווידויים החושפניים שהעניקה לעיתונות לפני בחירתו.
מהן הסיבות לתופעה? שורה של מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מפריכים את הסברה הפופולרית - שטופחה על-ידי חברות מסחריות אינטרסנטיות - שמקור הריח הרע בקיבה. כיום כבר ברור מעל לכל ספק כי בכ-90% מהמקרים מקור הבעיה בפה.
הפה הוא מקום משכנם של מאות סוגי חיידקים שניזונים בעיקר מחלבונים. תוצרי הפירוק של החלבונים הם שורה ארוכה של חומרים הידועים בריחותיהם המצחינים, כמו, למשל, מימן גופרי שמתאפיין בריח של ביצים סרוחות, מתיל מרקפטן וסקטול הנמצאים גם בצואה, קדברין - המצוי בגוויות נרקבות, חומצה איסוואלרית - האופיינית לרגליים מיוזעות. יש עוד מי שמתפלא למה הבל הפה האנושי עלול להיות מבחיל כל-כך?
זרימה קבועה של רוק שוטפת ומסלקת את החיידקים ואת תוצריהם הכימיים מדיפי הריח הרע, ולכן כל דבר שיוצר יובש בפה, כמו תרופות שונות, דיבור מתמשך, עישון, צום או נשימה דרך הפה עלול להחריף את המצב. עכשיו ברור למה שנת הלילה, שכרוכה בצום ארוך ובקרב רבים גם בנשימה דרך הפה, מסתיימת לרוב בהבל פה מצחין.
בחלק שולי ממקרי באשת הפה מקור הבעיה באף ובמערות האף, והריח הנלווה ייחודי מאוד. הגורם לריח הוא לרוב סינוסיטיס או חסימת זרימת הריר מסיבה כלשהי. ריח רע שמקורו מחוץ לפה או למערות האף הוא עניין די נדיר. אפילו אחרי אכילת מזונות עזי ריח כמו בצל או שום מקור הריח החריף הנידף מהפה הוא בשאריות שעל גב הלשון או בין השיניים.
סינדרום הגמל והדבשת
רוני ישראלי מייצג את אחת התעלומות הגדולות ביותר שעימן מתמודד כיום המחקר המדעי: מדוע אנשים עם הבל פה מבאיש כלל לא מודעים לריח הרע הנודף מפיהם אף שהם יכולים להיות רגישים מאוד לריח רע מפיו של אדם אחר. יש שטוענים כי הסיבה לכך נעוצה ב"מסלול הריח": מסלול האוויר שננשף מהפה אינו נפגש עם מסלול האוויר ששואף ומריח האף. אחרים תולים את האשמה בנטייה להתרגל לריח של גופנו.
כך או כך, כל עוד לא פותח מד-ריח ידידותי שניתן להכניס לארנק או לכיס כדי למדוד בכל רגע נתון את ריח הבל הפה שלנו, הגאולה של רוני ישראלי ודומיו יכולה לבוא רק אם מישהו מהסובבים אותם יעז להעיר להם על ריח פיהם. לכל השאר מומלץ לא לחכות לתגובת הסביבה אלא לנקוט יוזמה. אם אתם חושדים שפיכם מדיף ריח רע, הדרך הטובה ביותר לאשש או לשלול זאת היא לבקש חוות דעת כנה מאדם קרוב. עימדו במרחק 20-30 ס"מ ממנו ונשפו אוויר. אם לדבריו קיים ריח רע, בקשו ממנו לבדוק אם מקור הריח בפה או באף, תוך ביצוע שתי נשיפות - פעם מהאף ופעם מהפה.
מהמשחה ועד המסטיק - כלי הנשק למניעת ריח פה
איך מונעים ריח רע מהפה? לרשותכם כמה דרכים. עדיף להשתמש בכולן:
- הקפידו לצחצח שיניים לאחר כל ארוחה גדולה, או לפחות פעמיים ביום (בוקר וערב). בביקור הקרוב אצל השיננית בקשו ממנה שתדריך אתכם לגבי הטכניקה הנכונה. רצוי להשתמש במשחת שיניים על בסיס צמחי מרפא בעלי רכיבים אנטי בקטריאליים, שמפחיתים את התרבות החיידקים האנאירוביים. הכי מומלץ: שימוש במשחת שיניים על בסיס צמחי מרפא נטולת סוכר, שהוא מזון האהוב על אוכלוסיית חיידקי הפה.
- השתמשו בקביעות בחוט דנטלי, כדי להסיר את רובד החיידקים שבין השיניים ובין החניכיים לשיניים.
- כתרים, גשרים ושתלים הם מקום מרבץ אהוב של החיידקים מפיצי הריח הרע. בקשו הדרכה מיוחדת לנקיונם מרופא השיניים.
- מצבורי אבנית על השיניים מושכים אליהם את החיידקים המבאישים, לכן הקפידו על שגרת ביקורים קבועה אצל השיננית להסרת האבנית.
- נקו באופן יסודי את הלשון לאחר צחצוח השיניים. למעשה, זוהי הפעולה החשובה מכולן למניעת ריח רע מהפה. רוב החיידקים הגורמים לריח רע מן הפה נמצאים בחלק האחורי ביותר בלשון. יש לנקות את הלשון במנקה ייעודי - רצוי ללא סיבים, העשוי מפלסטיק בלבד - בתנועות גריפה מבפנים החוצה, תוך לחץ קל על הלשון. רפלקס ההקאה שאולי נגרם ייחלש עם הזמן.
- שטפו את הפה במי שטיפת פה, מסוג שהוכח כיעיל נגד ריח פה. יש לגרגר את הנוזל כאשר הראש מוטה לאחור והלשון משוכה מעט החוצה, כדי לחשוף את חלקה האחורי לנוזל, ואז לירוק את השארית לכיור. אין לשטוף את הפה במים. מומלץ לבצע את הפעולה זמן מה אחרי צחצוח השיניים, כי הסבון שבמשחה סותר את פעולתם של מרכיבים נפוצים במי שטיפות הפה. מומלץ לא להשתמש במי שטיפה המכילים אלכוהול, כיוון שאלכוהול מייבש את הפה ועלול דווקא להגביר את ריח הפה.
- הקפידו לשתות מים פעמים רבות במשך היום. המים מפחיתים את יובש הפה, הגורם הנפוץ להיווצרות ריח רע.
במקרה של פה יבש מהרגיל או במקרה שאי-אפשר לצחצח שיניים אחרי ארוחה כדאי ללעוס מסטיק נטול סוכר. אל תאריכו בלעיסה.