הפעילות למען שותפיו למחלה הצטרפה לשורה ארוכה של פרויקטים ציבוריים וחברתיים שלאוטמן הוביל במשך השנים. הפילנתרופיה הפכה זה מכבר לבון-טון בקרב האלפיון העליון, ובעלי אמצעים מאמצים אל חיקם מיזמים חברתיים ומשתדלים לתת לפעילותם העסקית גם נופך של שליחות, אך לזכותו של לאוטמן ייאמר שהוא היה שם עוד הרבה לפני שהעסק הפך לאופנה. כך למשל כנשיא התאחדות התעשיינים הוא ייסד את עמותת 'חשוב תעשיה', שבמסגרתה התנדבו אנשי עסקים להרצות בבתי ספר על עולם התעשיה ועל ערכיו כדי לחשוף את התלמידים אליו. "דרך אותו מיזם גיליתי שקיימת בורות מסוימת בקרב ילדים שבאו מרקע אחר. הם לא ידעו מה זאת תעשיה ומהי טכנולוגיה".
אתה מאלה שנולדו עם כפית כסף בפה. מתי התחיל להטריד אותך מצב הילדים בפריפריה?
"זה קרה אחרי רצח רבין. העובדה שבמדינת ישראל היה רצח על-רקע פוליטי זעזעה אותי מאוד. יחד עם קבוצה של צעירים הקמנו את 'דור שלום', במטרה ליצור דעת קהל, בעיקר של צעירים, שתתמוך בשלום. שלא ייווצר מצב שהרצח יפסיק את התהליך. כך למדתי שהדרך הטובה ביותר להשפיע על הציבור היא דרך הנוער, ובהמשך הקמנו עמותות שעשו עבודה טובה עם נוער. הכיוון היה חינוכי. חינוך לשלום בין אדם לחברו, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין שכנינו. הכיוון לא היה פוליטי. שיהיה ברור - לא אני הקמתי, אלא צעירים הובילו והנהיגו. אני עזרתי ותמכתי בהם, אבל היוזמה הייתה שלהם".
לאוטמן וחבריו הצעירים הקימו שלוש עמותות חדשות. "'אחריי', שמפעילה בערי הפיתוח שירותים קהילתיים וחינוכיים לבני נוער, ועוסקת גם בהכנה לקראת השירות הצבאי; 'צב"ע', צעירים בונים עתיד, עמותה שמצמידה חונכים לילדים בני 8-12 שזקוקים לעזרה בלימודים; וישנה גם עמותת 'ח"י', חינוך ישראלי, שפועלת במסגרת רשת הגנים והפעוטונים".
לפי הנתונים שמציג לאוטמן, העמותות הללו זוכות להצלחה מרשימה. "בצב"ע יש לנו כ-800 מתנדבים שעוזרים ל-900 ילדים. 'אחריי' זאת בכלל תנועה אדירה, עם סניפים בכל הארץ. מחמם את הלב לראות 3,500 בני נוער, מתוכם 700 אתיופים, עולים להר הרצל בזרועות שלובות. תמיד קיבל אותם שר הביטחון, ולאחרונה סידרתי שיקבל את פניהם שר החינוך".
ועדיין, העמותות של שס לוקחות אותך בסיבוב.
"יכול להיות. לכן הגענו למסקנה שגם כל ההתנדבויות והעמותות הן בשוליים. הבעיה המרכזית היא במערכת החינוך הציבורי. כינסתי אליי הביתה אנשי עסקים, אנשי חינוך, אנשי אקדמיה ומשפט וראשי עמותות גדולות. אגב, שניים מתוכם היו חרדים. אחרי רבע שעה בערך הגענו למסקנה שהבעיה היא לא העמותות, אלא החינוך הציבורי. החלטנו שאנחנו מקימים תנועה שמטרתה להשפיע על ממשלת ישראל להציב את החינוך בראש סדר העדיפויות. התנועה הזאת, 'הכול חינוך', עובדת חזק ובלי בושה עם לוביסטים ועם יחצ"נים רציניים. עם פתיחת מליאת הכנסת אנחנו מתכוונים ללכת קדימה. אני רוצה לראות איך חברי כנסת מהעבודה, מהליכוד ומישראל ביתנו מצביעים נגד הצעת חוק שלפיה רק בתי ספר שבהם לומדים לימודי ליבה יהיו מוכרים. נראה אותם".
ואם הם יצביעו נגד, למען שלמות הקואליציה?
"לא נעים לי להגיד לך, אבל יש לנו תקציבים יפים, ואנחנו נתחיל לעלות עליהם. נראה את אותו אדון חבר כנסת, שבגלל הסכמים קואליציוניים יצביע נגד לימודי הליבה. ככה נגדיר אותו, כאחד שבגללו כבר 62 שנה אנחנו משלימים עם מציאות הולכת ומתגברת של ילדים שלא לומדים אנגלית ומדעים. נמשיך להעלות את הצעת החוק הזאת שוב ושוב, גם דרך התקשורת, והתקשורת תהיה איתנו והציבור יהיה איתנו. לפי הסקרים, 70 אחוזים מהציבור סבורים שיש לשלול רישיון ממוסד חינוכי שמפלה תלמידים על-רקע מוצא. 75 אחוזים תומכים בנקיטת סנקציות נגד בתי ספר שלא מלמדים לימודי ליבה. גם 75 אחוזים מחברי הכנסת, אם תשאלי אותם בחדר סגור, יגידו שבוודאי שצריך לימודי ליבה. אפילו שני שרים חרדים אמרו לי את זה. אז מה צריך יותר?
"דיברתי עם שר שלא למד אנגלית ולא מדבר אנגלית, והוא אמר לי שזה חסר לו. אני שואל אותך: איך שר במדינה מודרנית כמו שלנו לא מדבר אנגלית? לא יעלה על הדעת שיהיו בתי ספר שלא ילמדו בהם אנגלית. אם זה יימשך כך, אנחנו יכולים לקחת מכאן את הילדים והנכדים שלנו ולמצוא ארץ אחרת לגור בה, מפני שפה לא תהיה מדינה. לא תהיה למדינה שלנו יכולת להגן על עצמה. לא תהיה לה זכות קיום, ובוודאי לא יכולת לשמור על רמת החיים שהיא מאפשרת היום לתושביה".
אתה רואה את עצמך לוקח את הנכדים שלך לארץ אחרת?
"לא, כי אני מאמין שאנצח במאבק הזה. אם לא בסיבוב הראשון, אז בסיבוב השני. אני עוד צעיר, יש לי זמן. אני רק בן 75. יכול להיות שחלקים מהתוכנית שלנו יתקבלו וחלקים אחרים לא, אבל נמשיך להיאבק, כי אנחנו מייצגים רוב גדול במדינת ישראל".
לו הייתה כיום בישראל ממשלת שמאל שמתקדמת לקראת הסכמי שלום, גם אז היית תומך בחקיקה במחיר פרישתם של החרדים ופירוק הקואליציה?
"בהחלט כן, כי אני מאמין שאפשר להביא הסכם שלום גם בלי החרדים. מי שקושר את הסכם השלום בכך שילדי ישראל יוסיפו לא לדעת חשבון, אנגלית ומדעים, לא רוצה את טובת מדינת ישראל. אני רוצה שלום ואני רוצה גם חברה בריאה שאין בה פערים חברתיים גדולים כל כך, שלא לדבר על זה שהשלום יסגור פערים. השלום בעיניי הוא לא החלטת ממשלה, אלא החלטת העם. אם מדינת ישראל חפצת חיים היא זקוקה לשלום, ואני לא חושב שפלח של 10 אחוזים מהציבור (החרדים – ח"ש) צריך להכריע בשאלה הזאת. אין שום קשר בין הרצון שהחברה הישראלית תהיה חברה מתוקנת בעלת פערים קטנים – וברור שלימודי הליבה יקטינו פערים - לבין הרצון לשלום, שהוא בנפשנו".