מקובל להניח, כי כ-17% מכלל האנשים בעולם סובלים מתסמונת זו. מדובר על מיליונים רבים של אנשים. דווקא הגורם הנפשי הוא הקשה ביותר בתופעת אי השליטה על הסוגרים: תחושת הבושה ותחושת ההשפלה האישית מפני הופעת הרטיבות, גובה מחיר רגשי שלילי כבד ביותר. גבר או אישה המתמודדים עם אי שליטה על סוגרים, מופיע אצלם פחד אמיתי שמא תיראה ה"בושה", שלא לדבר על התחושה האיומה של אי הנוחות האישית. אנשים בעלי חוש אסתטי מפותח, עלולים להיכנס למצב דיכאוני עקב מצבם ומתחילים לפתח "קריירה" של הסתייעות בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לאורך זמן. מצב זה גורם אף לפחד נוסף, שהוא הפחד לצאת מהבית, וכן פחד נוסף מפני חוסר הידיעה אם ימצא האדם שירותים קרובים.
יש אנשים היודעים ל"מפות" את כל השירותים בעיר, ולדעת היכן השירותים הקרובים ביותר למקום הימצאם בעיר. ואולם, כמו "להכעיס", המצב החמור של אי השליטה "תופס" אותם כמי שלא הספיקו ללכת לשירותים בזמן, והבגדים התחתונים והעליונים נרטבים משתן. כך נוצר "מעגל קסמים" של בושה, חוסר אונים, פחד לצאת מהבית, וחוזר חלילה.
יש אנשים שעקב הכרוניות של אי השליטה שלהם לא מסוגלים להמשיך בעבודתם, עקב קושי להתרכז בזמן העבודה, וכן מצבים בהם תכיפות ההליכה לשירותים פוגעת בפגישות עבודה, פגישות עסקים, ועוד - עד כדי הפסקת העבודה - בין מרצון ובין עקב פיטורים. הדימוי העצמי של האדם הסובל מתופעת אי השליטה הולך ונשחק. מאדם שההליכה לשירותים הייתה דבר שבשגרה, הפך לאדם חסר-ביטחון, בעל דימוי עצמי ירוד ביותר וסבלו הנפשי רק מחריף.
כל המחקרים המדעיים של השנים האחרונות מראים, כי אנשים עם בעיית אי שליטה על הסוגרים, נמנעים מפעילות חברתית: בעוד שטרם הופעת התופעה, הגבר או האישה היו רגילים לפגוש חברים פעמיים בשבוע סביב שיח קפה, משחק קלפים או פעילות חברתית אחרת, מפסיקים להופיע למפגשים האלה במסווה של תירוצים שונים. הבושה והפחד מפני האפשרות "להשאיר סימני דרך" בבית זר - מעורר מצב אימה של ממש אצלם. נפסקת היציאה לטיולים, היציאה למסעדות ובילויים אחרים - הכל, עקב תופעת האי שליטה על הסוגרים.
מחקרים רבים בעשור האחרון מדווחים על כך, שהזוגיות וחיי המשפחה נפגעים ביותר. הימנעות מקיום יחסי מין והתרחקות בן / בת הזוג, הופכים שכיחים יותר ויותר בין זוגות רבים. בריחת שתן, כך מתברר, הופכת "איום" פסיכולוגי של ממש על חיי המשפחה ובן הזוג.