בעולם של תקשורת טוטאלית, הדמות הווירטואלית שלנו הופכת לבעלת משמעות קיומית. בעידן הג'ימייל והפייסבוק והטוויטר האופציה האנונימית מצטמקת. החיים שלנו מוקָשים על המקלדת והממשקים החדשים הופכים את השיתוף הכפוי ברשת לכמעט ברירת מחדל. לרובנו יש גם פנים ציבוריות אינטרנטיות וביטוי קולקטיבי שנגיש לכל מאן דבעי, ולא תמיד מבחירה. המעסיק הפוטנציאלי מברר עלינו דרך 'גוגל', ה'שידוך' שהוצע לנו יכול לברר על הקשרים הקודמים שהיו לנו, וגם הקולגות בעבודה, החברים והמכרים במעגלים הקרובים והרחוקים. אבל כמו ששאל פעם ברי סחרוף - מתי "נגמר הסרט ומתחילה המציאות?" ובכלל, עד כמה אנחנו מסוגלים לשלוט בדמות המדומיינת שמייצגת אותנו ברשת? הסופר אמנון ז'קונט היה אחד מאלו שנתקלו בצד האפל של חיית הברזל, כשנוכח יום אחד שדמות וירטואלית אנונימית גנבה לו את הזהות. לחרדתו גילה סופר המתח שמישהו השתלט על חשבון הדואר האלקטרוני שלו והחל לשלוח הודעות בשמו ברשת. בהמשך השתלטה הדמות לחלוטין על ה'מותג' אמנון ז'קונט והחלה לעצב אותו כרצונה - ה'דמות' שלו פתחה חשבונות ברשתות חברתיות, פרסמה טוקבקים פרובוקטיביים באתרים שונים, 'חשפה' על עצמה 'סודות' אפלים מהעבר שלא היו ולא נבראו, ואפילו פרסמה חלקים נרחבים מהספר החדש של ז'קונט שעוד לא יצא לאור. הדמות אפילו עיצבה מחדש את הערך על אמנון ז'קונט ב'ויקיפדיה', וגם שלחה פרסום בשם אדם שהתחזה לעובד במחלקת החניה של העירייה ובו מפורטת הונאה שבעזרתה חמק ז'קונט כביכול מתשלום קנסות חניה. לאחר שפנו ז'קונט ואשתו, הפסיכולוגית והעיתונאית ורדה רזיאל-ז'קונט, למשטרה, נתגלה שהפריצה התאפשרה בעקבות שתילת 'סוס טרויאני' במחשבם. הסוס הטרויאני הוא תוכנת ריגול זדונית שמושתלת במחשב דרך הודעה תמימה בדואר האלקטרוני או דרך תוכנה שיושבת על דיסק. התוכנה מאפשרת לצד שלישי לשאוב את תוכן התיקיות שמאוחסנות במחשב ולשלוח צילומי מסך סדירים שמתעדים את הפעילות השוטפת במחשב. המתחזה התלהב מההצלחה, והציע לחברות מודיעין עִסקי מובילות להיעזר בשירותיו לצורך ריגול מסחרי עבור לקוחותיהן. 'פלאפון', 'סלקום', 'יס' ויבואנית 'וולוו' היו חלק מהחברות שנהנו מהשירותים. הפרשה כולה התפוצצה ברעש גדול בסדרת מעצרים מתוקשרים בשנת 2005. התברר כי ממציא התוכנה היה חתנו לשעבר של ז'קונט, שהסתכסך עִמו לאחר שנפרד מבִתו. החתן לשעבר, מיכאל האפרתי, הקים עם אשתו, רות האפרתי, את חברת הצללים הזאת, והם ניהלו אותה מאנגליה. על רות האפרתי נגזרו 4 שנות מאסר וקנס כספי של מיליון ש"ח, ועל בעלה שנתיים מאסר וקנס דומה. השבוע נגזרו על רות האפרתי שלושה חודשי מאסר נוספים בגין סירובה להעיד במשפטם של נאשמים נוספים בפרשה. העילה הרשמית: "ביזיון בית המשפט וסירוב למתן עדות". ההתמודדות של בתי המשפט, כמו גם של פוסקי ההלכה, עם הדינמיקה התזזיתית של ההתפתחות הטכנולוגית, אינה פשוטה. בעברות מחשב קשה מאוד להגדיר בדיוק מהו נזק, וקשה גם לסגור את המעגל הראייתי מזיק-נזק-ניזק. על הנזקים הישירים שנגרמים מגנֵבת הזהות אפשר להחיל את הלכות לשון הרע, שיש להן גם השלכות ממוניות, אך מה לגבי נזקים עקיפים או שימוש בזהות גנובה ללא גרימת נזק מוכח? הפסיקה הישראלית עברה התפתחות משמעותית עם חקיקת "חוק המחשבים", שהגדיר פרמטרים לעבריינות מקוונת, אולם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת עדיין יוצרת פרצות רבות בהגדרות החוקיות שמאפשרות לעבריינים לנצלן לצורכיהם. הפסיקה, ובעקבותיה החקיקה, נדרשות לשינויים מהירים שיגיבו לאתגרים שהטכנולוגיות המתחדשות מציבות כל העת. בהלכה, פריצת דרך בתחום נעשתה בידי ד"ר איתמר ורהפטיג בספרו "צנעת אדם". על-פי ד"ר ורהפטיג ההתמודדות עם האזנות סתר ועם פריצה למחשב זר צריכה להתבסס על עקרונות חרם דרבנו גרשום. המסגרת המשפטית שצריכה להתמודד עם העברות הללו היא המסגרת הפלילית ולא הנִזקית, שכן יש כאן פגיעה חמורה באינטרס החברתי-ציבורי. דבריה של השופטת ברכה אופיר-תום שהרשיעה את האפרתי הולמים את התפיסה הזאת: "גם אם המדובר הוא בעברות הנמנות על תחום עבריינות הצווארון הלבן שאין עִמה אלימות ודם, אין חולק על חומרתן היתרה של אלה. כבר נקבע בפסיקה כי ידיו של מי שחודר ברגל גסה אל מחשבו של הזולת ועושה בו כבשלו למען בצע כסף אינן נקיות מידיו של מי שפורץ לביתו של זה וגונב את רכושו. ולהפך. בהיבטים מסוימים, חמורים הם מעשים כמו אלה הנדונים בענייננו אף יותר ממעשי עבריינות רכוש רגילים, בהיותם מאיימים לא רק על תחומי הרכוש והכסף של הקורבן המותקף אלא גם על מוקדי הפעילות החיוניים של האדם המודרני באשר הוא, ושל החברה, שהמחשב הפך להיות חלק מהותי מהווייתה".