תאילנד, מדינת האטרקציות, הפינוקים, החופים, המסז'ים וכל דבר העולה על דעתנו כבר בת 2552. השנה מתחלפת כמו בכל העולם ב-31/12 והשנה תאילנד תחגוג 2553 אביבים (מדינה זו הוקמה באביב, חודש אפריל). אך למרות הפסטיבל בסוף השנה האזרחית, המוכרת לנו, ראש השנה התאילנדי נחגג בנפרד, כמו בישראל לדוגמא.
תאריך החגיגה, ואני מתכוון לחגיגה בכל מובן העולה על הדעת, הוא ב-13/4 בכל שנה ונמשך 3 ימים רצופים, עד ה-15/4. כדי להבין את עוצמת החגיגה המדהימה נלך אחורה לעבר הרחוק לממלכת לאנה ההיסטורית, לממלכת סוקותאי, הטומנת בחובה את המקדשים והפסלים המדהימים ביותר שנבנו אי פעם. לממלכת איותיאה עם הנהר צ'או פריה ושרידי ממלכת קמר (קמבודיה), המופיעה בצורת מקדשים, פסלים, כיתובי סלע מדהימים ופיתוחי כסף מהיפים שנראו מעולם. ממלכת לאנה, ערש הקמת תאילנד, מתוארכת למאה שלפני הספירה, אך הממצאים החותכים נמצאו רק לפני 753 שנים.
בשנה זו החל המלך ראמה הנג קאנג את שלטונו על ממלכת לאנה. השלטון היה על בסיס בודהיסטי טהור, האמונה העיוורת בטאהרוודה המקורית מהודו/סין. העם התאי, אז והיום, הוא עם ממושמע מאוד המקיים טקסים בודהיסטים קבועים. ילד, משחר לימודיו, מדקלם כל בוקר ברכות על האוכל, על אור היום, התודה לבודהה,ה איחוד הלבבי בין האדם לסובב אותו.
המלך קבע את ראש השנה כיום חגיגה לאומית ועם השנים היות ומתחילה עונת המונסונים (גשמים בין היתר) הוחל חג הגשם וביחד החלו שלוה ימי חג. בעבר, לקראת ראש השנה התאי, החלה בניית מקדשים, רק בצ'אנג מאי יש יותר מ-300 מקדשים!. שאר הלאומים בתאילנד, הודו, סין, קמבודיה, לאוס, ויאטנם ומיאנמר (בורמה) קיבלו אישור לבנות מקדשים בתקופה זו, מה שהופך את החג הזה לחג כלל לאומי בתוך תאילנד. בממלכת סוקותאי ואיותיאה המשיך החג ביתר שאת, נזירים כתבו סיפורי חיים במערות ובציורי קיר מדהימים. שווה להקדיש זמן בהגעה מבנגקוק לצפון במעבר על פני ממלכות אלו באוטובוס/רכב וכו' רק כדי לראות גאוה לאומית אמיתית מהי.
ראש השנה התאילנדי בהווה
נגיע להווה ,לצורת החגיגה וההוויה התאילנדית. חג זה מתחיל שבוע לפני ביום, אבל על הממלכות האבודות שלא ישובו עוד( כל שנה בתאריך 6/4). בתאריך זה תאילנד סגורה והעם כולו מקיים טקסים רבי משמעות והוד ובו חולקים
כבוד לשלושת המלכים, שעיצבו את דמותה של תאילנד. מלך לאנה, סוקותאי ואיותיאה (נושא בפני עצמו שאכתוב עליו בעתיד.
ראש השנה התאילנדי (חג המים הידוע), הנמשך שלושה ימים, נפתח בתהלוכות ענק ברחובות המתחילות מקצה עיר לקצה השני. הרחובות נסגרים לסירוגין על-ידי המשטרה,נ א להתאזר בסבלנות. תושבים מכל הכפרים, המכינים חודש מראש את המרכבה שלהם, מציגים לגאוה את מורשתם ותוצרתם. בכל מרכבה תופיע דמות של בודהה, בצורה כזו או אחרת, המסביבה פרי האדמה המגודל במהלך השנה על-ידי התושבים.
גאוותם של תושבי הכפרים, שהם הרוב של תושבי תאילנד, היא ביכולתם להוכיח של מי המרכבה המוצלחת יותר, למי יש את התוצרת המבורכת יותר. כמובן שישנה תחרות המאורגנת על-ידי הראשות המוניציפלית. על המרכבות מצויירים סמלי הכפר והחיבור ביניהם לבודהה. כל התושבים מסודרים משעות הבוקר המוקדמות בשני טורים משני צידי הדרך ובידיהם דליי מים להשקות את המרכבות, סמל לפוריות והצלחה מתמשכת לתוצרת טובה לכל השנה.
התייר הממוצע עומד ופוער עיניו בתדהמה, לנוכח העוצמה המופגנת מולו. מסעדות, חנויות וכל דוכן נודד (ולא חסרים כאלו) משפריצים מים על האנשים מסביבם (ממש כמו בחג השבועות בישראל) ומוכרים תשורות, המסמלים את החג במחירים סמליים. מים, פרחים, פירות, דמויות בודהה, שרשראות, קמיעות וכו'. החגיגה מתחילה בשעה 9 בבוקר ונמשכת בתהלוכת המרכבות עד 12 בצהריים.
באותה שעת בוקר מתחילות חגיגות במקום אחר ליד הנהר המקומי. סביב הנהר ממוקמים עשרות אלפי אנשים ובידיהם כלים להתזת מים מכל סוג העולה על הדעת. דליים, משפכים, רובי ואקדחי מים, קופסאות שימורים, צינורות מים, בקבוקים וכל כלי אחר העולה על הדעת. יום לפני כן, במקומות שהנהר הוא מלאכותי, דואגת הראשות המקומית להביא מיכליות מים וממלאה את הנהר.
יש לזכור שחלק גדול מהתושבים המקומיים יבלה בתוך הנהר ברוב שעות היום. מהכפרים מגיעים רכבי משא מיושנים ועליהם כמויות בלתי אנושיות של אנשים המצויידים ב"כלי מלחמה" בצורת חביות ודליי מים וממלאים אותם בנהר ומסתובבים בכל העיר ומשפריצים על כולם. ביום זה מתחיל לרוב לרדת גשם עם טמפרטורה גבוהה, ככה שהמים שישפריצו עליך, התייר, יהיו מרעננים.