אבל יש גם היבט נוסף. גם היום נתון העם היהודי בארץ ישראל בסכנה, מול אלה המודיעים בפירוש על הצורך לחסל את היהודים ואת מדינתם במזרח התיכון. במיוחד אנו במדינת ישראל חייבים לזכור את האדישות והשתיקה של כל העולם מול השמדת מיליוני יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. אנו חייבים להבין שהשתיקה הנוכחית של מעצמות העולם הדמוקרטיות מול רצח העם הארמני מהווה התרעה למה שעלול לקרות כאשר ואם ינסו לממש את האיומים להשמדת עם ישראל בארץ ישראל. יתרה מזו: היום כבר ידוע שכאשר הציג היטלר את תוכניתו להשמדת היהודים בפני אנשיו ושמע טענותיהם כי הדבר עלול לסבך את גרמניה, הוא השיב: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?". ואגב בעניין זה: הרומן ההיסטורי המדהים משנת 1933 - "40 הימים של מוסא דאג" שכתב היהודי האוסטרי פרנץ ורפל, משווה בין גורלם המר של הארמנים לזה של היהודים. מכאן שהאדישות העולמית כלפי רצח העם הארמני היוותה מרכיב משמעותי בשואת ההשמדה של העם היהודי. בשל שיקולים פוליטיים מתעלמות מדינות רבות בעולם מרצח עם זה, כולל מדינת ישראל עצמה, בשל היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה. אפילו ההתקשרות הטורקית עם ציר הרשע של אירן וסוריה אינה משפיעה אצלנו על עמדה זו. בערב שביעי של פסח צוין השנה רצח העם הארמני ברובע הארמני בירושלים. הארמנים מציינים את יום זה כ"יום השואה הארמנית", מאחר שבו החלה הממשלה העותומאנית בצעדים לדיכוי והשמדת העם הארמני שבשטחה. מאחר שהיה זה ערב החג, לא התאפשרה השנה כל נציגות של ישראלים, בניגוד לשנים עברו. עם זאת, ראוי וחיוני שבשנים הבאות ישתתפו נציגי הממשלה והכנסת באירוע זה, ולא רק נציגי אִרגונים ציוניים ותנועות נוער כפי שהיה בעבר. נקווה גם שפעילותם האינטנסיבית של אישים כמו אלי חזן ומשה איפרגן תמשיך לפעול להעצים את ההשתתפות הישראלית ביום השנה לטבח העם הארמני.