לפני כשנתיים קיבלתי מכתב מרתק זה:
אלישע שלום,
להלן הסיפור לפרטי פרטיו: כשהתחלתי להדריך מסעות נוער בפולין, לפני כחמש שנים, אספתי חומר ב'יד ושם'. מאחר שאני מדריך בעיקר קבוצות דוברות אנגלית, היה עיקר החומר באנגלית. בספריה הפדגוגית ב'יד ושם' יש תיקיות רבות של חומרים מכל הסוגים והמינים, גם באנגלית. בין השאר אהבתי את הקטע שאני מביא כאן. הקטע הוא משל המשורר והפרטיזן אבא קובנר. השתמשתי בו (ועדיין אני משתמש בו) בכל מסע ומסע לפולין. הצילום נראה כלקוח מתוך חוברת מסע שהוציאה קבוצה אמריקנית, ובו גם קטעי ספרות הנוגעים לתכני המסע. אולי "מצעד החיים".
מתוך ידיעה שקטעים טובים מדי הם לא תמיד אותנטיים, וכיוון שאני מכיר קטעים ש"שוכתבו" ע"י מדריכים, חיפשתי את המקור. תחילה חרשתי את כל כתבי אבא קובנר שמצאתי ב'יד ושם', כולל הכרכים של "כל כתביו", הוצאת מוסד ביאליק.
משלא מצאתי כלום פניתי לרמז היחיד בצילום האנגלי שהיה לי והוא שם המחבר. על הדף הופיע Sam E. Bloch. אז "גיגלתי" את השם והגעתי לארגון אמריקני לניצולי שואה בשם "American Gathering of Jewish Holocaust Survivors" אשר מר בלוך הוא הנשיא שלו. ב 19.11.2007 שלחתי להם מייל בבקשה ליצור אתי קשר. במייל חוזר נתנו לי את הטלפונים שלו במשרד ובבית.
יצרתי אתו קשר בביתו. הסתבר שהוא דובר עברית טובה, גם אם מיושנת ובמבטא אירופאי כבד, כדרכו של הדור ההוא. גם הוא במקור מווילנה והכיר את אבא קובנר. הסברתי לו במה העניין. הוא זכר את התרגום. זכר גם שנלקח מקלטת של "ערב זיכרון, שנערך בשעתו בארץ, במלון השרון". הוא ביקש שאשלח לו מכתב (בדואר...) ובו אזכיר לו את כל העניין ואת בקשתי.
וכך עשיתי.
מאחר שעברו כמה שבועות טובים ללא תשובה, שלחתי לו ב 11.2.2008 מכתב תזכורת, אדיב ככל האפשר. האמת היא שלא באמת ידעתי מה מצבו הגופני והמנטלי, אם כי בטלפון נשמע טוב. ב 27.2.2008 הוא התקשר אלי הביתה ובאדיבות רבה התנצל שאיננו מוצא את הקלטת, חזר על מה שכבר סיפר לי והוסיף: שתרגם מהקלטת בארץ, שאבא קובנר דיבר בפני כנס ניצולי ברגן בלזן במלון השרון ב-1973 או 1974. שלדבריו שמע בלדה אירית ותרגם אותה לעברית מהזיכרון. בלוך הציע לי לפנות למשפחתו של קובנר. ובכל אופן לבקשתי, לא היה אכפת לו שאתרגם את הבלדה בעצמי.
קצת נתקעתי בעבודת התרגום. התחלתי לחפש באינטרנט בלדות איריות דומות בשם או ברעיון. כתבתי שאילתות בכמה פורומים של אתרים העוסקים בבלדות איריות ולא קיבלתי כל תשובה. כל חיפוש בגוגל של צירוף מילים קרוב ל"בלדה לשבעה" בעברית או באנגלית לא העלה דבר.
הזכרתי את הנושא בכמה פורומים, כולל בקשת עזרה בפורום מדריכי פולין. הציעו לי לדבר עם יונת רוטביין ממוסד "מורשת". לקח לי זמן להתקשר, אבל בסופו של דבר יצרתי קשר ב 2.6.2008. יונת רוטביין לא ידעה על מה אני מדבר, והבטיחה שתחזור אלי. זה מעולם לא קרה. מעולם גם לא הגעתי ליצירת קשר עם מיכאל קובנר, הצייר, בנו של אבא קובנר, למרות שיש לנו מכרים משותפים.
בסופו של דבר הגעתי סופסוף פיזית לארגון "מורשת", בשביל הכנה למסע בפולין עם בי"ס "הר וגיא", רק ביולי השנה. כשראיתי את יונת רוטביין, ממנהלות "מורשת", חשבתי לעצמי שלא יהיה זמן מתאים מזה. דברתי איתה ולא עברה שעה קלה והיא מצאה את תימלול ההקלטה בארכיון. כמעט נפלתי כשראיתי את המקור. היה מרגש למרות שאף אחד מסביב לא הבין על מה השמחה והצהלה... עוד באותו היום הדפסתי ופרסמתי את מציאתי באתר מדריכי פולין, ואת השאר אתה יודע.
לפי הצעתך חיפשתי באוניברסיטה העברית אך לא מצאתי כלום. מזל שביקשתי ממך שוב את שמות המתרגמים, לפני שהלכתי לספריה הלאומית, כיוון שתחת "בלדות" או כל צירוף אחר שיכולתי לחשוב עליו, הספר הספציפי לא נמצא. בסופו של דבר רק דרך שם המתרגם הגעתי.
מעניין כמה פרטים, ועד כמה היו מדויקים, זכר סם בלוך. מעניין גם מה הותיר ומה הוציא מהמקור העברי - בעיקר את ההתייחסות למדינת ישראל. אצלו זהו קטע אוניברסלי לגמרי, אצל קובנר לאומי ואישי.
בהצלחה,
גלעד.
מגלעד פלד
מר בלוך שלום רב,
בהמשך לשיחתנו - ברצוני להודות לך מקרב לב על הנכונות לנסות ולעזור לי במציאת הגירסה העברית לפואמה של קובנר "Ballad of the Seven”. ההדרכה של מסעות הנוער בפולין, וסיפור השנים הנוראות ההן, הם בשבילי שליחות חינוכית ומשימה אישית הבוערות בעצמותיי. כל חומר הנוגע בנפשם של המודרכים הוא דרך נוספת לנסות ולגעת בחוויה האישית של מי שהיה שם - ודרכו בסיפורנו הלאומי והאנושי. ולוואי ונזכור, לא נשכח, ונלמד את הלקח לעתיד טוב יותר.
בלדה על השבעה \ אבא קובנר
הלך טועה ביער בליל סופה
ורואה מרחוק אור בבקתה.
מתדפק על הדלת,
נכנס פנימה
ורואה ילד כבן 9
יושב ליד האח.
אומר לו: שלום ילד.
אומר: שלום הזר.
- ילד, אתה לבדך בבית?
מכאן ואילך מתחיל הדיאלוג בין שניהם.
- לא אדוני. אנחנו שבעה.
אמא, אבא, שני אחיי, שתי אחיותיי ואנוכי.
- איפה אמא?
- אמא מתה.
- ובכן ילד, אתם שישה.
- לא אדון. אנחנו שבעה.
אמא, אבא, שני אחיי, שתי אחיותיי ואנוכי.
- איפה אבא?
- אבא אדון, נהרג במלחמה.
- ובכן ילד, אתם חמישה.
- לא אדון. אנחנו שבעה.
אמא, אבא, שני אחיי, שתי אחיותיי ואנוכי.
- איפה האחים ילד, אם כך?
- אח אחד נהרג בתאונה, האח הבכור נפל בשבי ולא חזר.
- ובכן ילד, אתם שלושה.
- לא אדון. אנחנו שבעה.
אמא, אבא, שני אחיי, שתי אחיותיי ואנוכי.
- איפה האחיות, ילד?
- אחות אחת אדון, טבעה באגם, האחות הצעירה רצה אחריה להצילה וטבעה גם היא באגם.
- ובכן, אתה בודד ילד.
- לא אדון. אנחנו שבעה בבית.
אמא, אבא, שני אחיי, שתי אחיותיי ואנוכי.
כיצד להיות אדם מבוגר ועם זה לשמור על אותו דבר ששמר הילד, בתום של ילד, אולי הדבר היחיד שבזכותו מותר לנו היום, מותר לי, לומר שאינני בוש לחיות, אולי הזיכרון... אך איפה שהוא ישנה בקתה כזאת. איפה שהוא ישנו לב כזה. כל עוד ישנן בקתות כאלו, אפשר לחזור חזרה אל שדה ואל הר ואל שמיים ולומר: בגרת וגם חכמת, אבל הם חיים בתוכך. לא כצללים, אלא כמהות מן החיים. בזכות הזיכרון הזה, היהודי הזה, המיוחד שזר לא יבין אותו, אולי מותר לנו להוסיף ולהמשיך בחיינו, גם כשהכול סביב כל כך מפוקח, גם כשהכול סביב אחרת מאשר רצינו...".
אבא קובנר, מתוך: דבריו בכנס של יוצאי ברגן בלזן (כנראה 1972), ארכיונו האישי (תיק 27.61-95).
במהלך ההרצאה הקדים קובנר וסיפר: ... בתורת הזן מצאתי משפט פיוטי זה: כשאדם צעיר - השדה בעיניו שדה, ההר בעיניו הר, והשמיים - שמיים. כשאדם מתבגר ומשכיל מעט - השדה אינו שדה עוד, ההר אינו הר והשמיים לא שמיים. כשאדם מתבגר עוד יותר ומחכים עוד יותר - השדה שוב שדה, ההר שוב הר והשמיים - שמיים.
לאחר מכן ציין קובנר שבעת השואה הרגיש לעתים ש"בושה היא לחיות". על כך הוסיף והקדים לבלדה: ועברו 27 שנים. ואני שואל את עצמי, היכן הייתי כנה. הרי אינני אומר היום: בושה היא לחיות. ועדיין אני מחפש את התשובה. אולי עזר לי שיר, למצוא את התשובה, שיר ששם מחברו ברגע זה אינני זוכר. זאת אומרת, מזמן שכחתי. זה משורר אנגלי. אני לא זוכר את מילות השיר, אבל אני אמסור את השיר באורח פרוזאי. זוהי בלדה שנקראת: "בלדה על השבעה".
עד כאן דבריו של המדריך והמחנך גלעד פלד. גלעד ומשפחתו יצאו לפני כמה חודשים לשליחות מטעם הסוכנות לרומא, איטליה. כך שפתרון האניגמה יכול להמתין מעט, עד שובו ארצה...