יעילות היא אחד המכשולים המרכזיים בפני בקרת תגובות כימיות באמצעות לייזר. אם נניח שהבקרה היא ביעילות של 50% בלבד - כלומר, רק חצי מהתוצר של התגובה הוא התוצר המבוקש - השימוש בשיטה יהיה מוגבל. המטרה היא להגיע ליעילות אופטימלית, הקרובה ככל האפשר ל-100%.
עד עכשיו סברו מדענים, שיעילות גבוהה כזו היא רק עניין של התמדה: אם נמשיך לשפר את הדיוק של בקרת הלייזר בשיטה מחזורית (איטרטיבית), נגיע בסופו של דבר לרמה אופטימלית של יעילות. אך כפי שפורסם ב-Physical Review Letters, פרופ' דויד טנור ושותפו למחקר, ד"ר אלכסנדר פכן, הראו באחרונה שלא כך הדבר. מתברר, שבמקרים מסוימים מגיע תהליך השיפור למבוי סתום: היעילות גדלה במשך זמן מה, אך היא נעצרת ברמה נמוכה בהרבה מ-100%. משמעות הדבר היא, שבמקרים כאלה מובילה ההתקדמות הראשונית ל"מלכודת": אי-אפשר להמשיך לשפר את היעילות, ואין ברירה אלא לעזוב את התהליך ולהתחיל את הכל מחדש מנקודת פתיחה אחרת.
הבשורות הרעות הן, שהמלכודות שהתגלו באחרונה עלולות להקשות על ההתקרבות לאופטימליות. הבשורות הטובות הן, שמודעות למלכודות יכולה לעזור למדענים להתחמק מהן, למשל על-ידי החמרת הקריטריונים לפרמטרים ההתחלתיים של התהליך המחזורי.