התזמורת הסימפונית הישראלית ראשל"צ פתחה את העונה ה-23 שלה בסימפוניה התשיעית של בטהובן. בכוונה או שבמקרה הקונצרט בתל אביב נערך ביום הזכרון לאסון התאומים בארה"ב. מנצח הקונצרט דן אטינגר ציין עובדה זו והקדיש אותו לקורבנות. דן אטינגר ניצח על הסימפוניה באינטרפרטציה אישית שלו, ניצוח במרץ, עם תנועות אלגנטיות, מדויקות, הגביר את הקצב ועוצמת התופים וכלי הנשיפה בחלק הראשון של הקונצרט וחלקים אחרים ונתן לסימפוניה מימד אחר גבוה יותר מהמעמד שיש לה. היה זה ביצוע נוצץ, מבריק, מדויק מאוד, חד ומוקפד. הוא שינה את המיקצב במקומות רבים והשיג בצורה זו שיאים רבים במהלך הנגינה. נגינת התזמורת הייתה מעולה. זאת הייתה נגינה עוצמתית, מלאת מתח פנימי, נגינה אחידה עם צליל מלא, נהדר, צליל שעלה ביופיו על שאר התזמורות מסוגה בארץ. בפרק האחרון הקטע בו מנגנים הבאסים ומעבירים את המנגינה לויולות בוצע בעדינות, ברגש לקראת ההתפרצות שתבוא עם תחילת "האודה לשמחה" מאת שילר. שתי מקהלות מקומיות השתתפו בביצוע - מקהלת האופרה הישראלית והמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה ומחול ירושלים כ-100 זמרים ששרו באחידות, בשילוב קולות מקסים ובעוצמה נכונה. השתתפו בביצוע גם הסולנים סילבי ואלר - סופרן ששרה גם את האריה הגדולה של ליאונורה מתוך האופרה "פידליו"בדרמטיות כנדרש, בבת מרום -מצו סופרן בעלת הקול החזק, הנקי והנעים לאוזן, ייג'ה שה-טנור עם קולו החזק והיפה ובועז דניאל-בריטון שהיו טובים כולם. הקונצרט נפתח בביצוע הפתיחה "אגמונט" כשבתחילתה סבלה פעמים מספר מכניסות לא אחידות ומדויקות ביחוד של הנגן הראשי כאשר כעבור פרק זמן קצר הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. זאת הייתה פתיחת עונה חדשה ראויה ומעולה של התזמורת. לראות או לא לראות: קונצרט מעולה שכדאי עבורו גם לנסוע לראשל"צ כדי לשמעו שם ב-12 ו-13 לחודש.