אוטוטו עתיד גדעון מאיר לסיים את כהונתו ברומא. הוא מותיר מאחוריו מדינה – השלישית בכלכלות הגוש האירופי - שמצאה עצמה, יחד עם יתר חברות הגוש, במצב שלא חלמה שתגיע אליו. התפטרותו המאולצת של ברלוסקוני והקמת ממשלה של טכנוקרטים מעידות על עומק המשבר. מדינות כמו גרמניה, צרפת ואיטליה לא שיערו שהמושג "חדלות פירעון" ידבק בהן אי פעם. היום כבר מדברים על פירוק גוש האירו, כמוצא אחרון שיושיע את המדינות הללו מהתרסקות כללית. גדעון מאיר אינו מאמין שאיטליה ויתר מדינות הגוש יגיעו לכך. "להתפרקות גוש האירו יש לא רק משמעות כלכלית אלא גם משמעות פוליטית", הוא אומר. "יש לזה גם משמעות לגבי עתידו של האיחוד האירופי בכללותו. לא נראה לי שמדינות כמו גרמניה, צרפת ואפילו איטליה, ייתנו לזה לקרות. איטליה הפכה לשחקן מפתח כאשר החליפה את ממשלתה בממשלה של 'בעלי מקצוע'. היא העמידה בראשה פרופסור לכלכלה, מריו מונטי, אדם שכיהן פעמיים כנציב האיחוד האירופי ומכיר אותו לִפניי ולפנים כדי שיעשה רק דבר אחד: יציל את כלכלת איטליה".

איך הגיעו מדינות עשירות כמו צרפת או איטליה למצב של אובדן האמון באיגרות החוב שלהן והורדת דירוג האשראי? איך הגיעה איטליה לחובות בשיעור של 120 אחוז מהתוצר שלה?

"איטליה היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם. היא שייכת ל–8G. אתה מסתובב בארץ הזאת ורואה את עוצמתה הכלכלית. מערכת רכבות משוכללת, כבישים, תעשיה מפותחת. אומנם רובה בידיים פרטיות ובשליטת משפחות, כמעט כמו אצלנו, אבל היא בעלת עוצמה אדירה. מה שקרה הוא שהחוב הלך וצמח במשך שנים, לאו-דווקא בשל המדיניות של ברלוסקוני. האיטלקים אוהבים לחיות והגישה הייתה 'חיה על חשבון המחר'".

באיטליה לא הייתה בועת נדל"ן ומשבר של 'סאב-פריים' כמו בארה"ב, אז מה בכל זאת קרה?

"בהחלט לא הייתה כאן בעיה דומה. מערכת הבנקאות באיטליה היא שמרנית מאוד, בדומה אלינו. הבעיות הן אחרות. עורכת של עיתון איטלקי גדול אמרה לי פעם שבעצם באיטליה יש שלוש מערכות כלכליות שונות. המערכת הרשמית, הכלכלה ה'שחורה' והכלכלה של המאפְיה. על-פי ה-'Business Week', בשנת 2009 הרוויחה המאפיה הסיציליאנית 79 מיליארד אירו, משהו כמו 12 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. יש כאן עוד בעיה רצינית מאוד של מעלימי מס. מכל 10 חנויות תקבל חשבונית רק משלוש. החוק הנוכחי מחייב להוציא חשבונית על כל קנייה, והחובה היא לא רק לתת חשבונית אלא גם לקבל. כלומר, שוטרי ה'גווארדיה דה-פינאנסיה' (המשטרה הכלכלית) עלולים לעצור אותך בצאתך מחנות ולבקש את החשבונית, ואם זו לא תהיה בידך אתה עלול להיתבע ולהיקנס יחד עם בעל החנות. איטליה נלחמת בתופעת ההעלמות אבל זה לא פשוט. שלוש הכלכלות האלה הן דבר שטבוע ומושרש בה".

יכול להיות שמלכתחילה לא היה צריך ליצור את גוש האירו ולאחד למטבע אחד מדינות שונות, לאומים שונים ותרבויות שונות?

"אינני חושב שזו הסיבה. שים לב באילו מדינות מדובר. גם כאן יש חלוקה בין הצפון לדרום. המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר הן מדינות הדרום - פורטוגל, יוון, איטליה. גם באיטליה עצמה יש הבדלים משמעותיים בין הצפון לדרום. התל"ג של לומברדיה הצפונית הוא 48 אלף אירו לנפש בעוד שבדרום הוא לא עובר את ה-18 אלף".

אולי מה שכשל הוא רעיון הקפיטליזם המערבי?

"אני לא מומחה לכלכלה, אבל אינני חושב שהקפיטליזם מת. יש רצון רב יותר לצדק חברתי, אבל הצדק החברתי נוסח אירופה, ובאיטליה בפרט, שונה לחלוטין מהתביעה הזאת בישראל. איטליה לא נלחמה נגד האיגודים המקצועיים החזקים, לא היה 'תאצ'ריזם'. לא מכבר השתתפתי בכינוס באגם קומו, שבו נכח גם נשיא המדינה שמעון פרס, והנואם המרכזי היה פרופ' מריו מונטי. איש לא ידע שבתוך כמה חודשים הוא יהיה ראש הממשלה. בכינוס הזה קם מנהיג מפלגת הנוצרים הדמוקרטים, קאזיני, וקבל על כך שבאיטליה, שבה תוחלת החיים היא קרוב ל-84 שנה, אדם נותן למדינה 30 או 34 שנים ואת יתר השנים הוא מקבל מהמדינה. חשבתי לעצמי שיבוא אלינו ויראה שבישראל אדם נותן למדינה לא 30 שנה אלא קרוב ל-50 שנה. במיוחד אחרי שנתניהו, בהיותו שר האוצר, העלה את גיל הפרישה ל-67".

כעת מציעים זאת גם באיטליה במסגרת התוכניות להבראת המדינה.

"נכון, זה חלק מהרפורמות המוצעות. יש הפגנות בעניין צדק חברתי אבל ברובן הן מאורגנות בידי השמאל או בידי האיגודים המקצועיים רבי-העוצמה. אין באיטליה צעירים היוצאים לרחובות ומקימים אוהלים על-פי פקודה בפייסבוק. זה קיים רק בישראל, בארה"ב ואולי בבריטניה".