חלפה כבר כמעט שנה תמימה מאז שפקדנו לאחרונה את מבשלת הבירה התל אביבית "ברוהאוס" (שדרות רוטשילד 11). חזרנו אליה הן בשל הגעגועים לתפריט המפתה שלה והן משום שהיא תמיד מזכירה לנו את בית השיכר המפורסם של מינכן, "הופברויהאוס", אף כי להבדיל, כמובן, באלף-אלפי הבדלות.
"ברוהאוס" היא מסעדה משפחתית מובהקת. כזו שמרתקת אליה בעיקר שמחות של יום-הולדת. בתור שכזו היא שוקקת-חיים, על שתי קומותיה, בעיקר בסופי-שבוע. אל הקולינריה האיכותית שמוגשת בה, מתלווה אז עליצות רבה של סועדיה, כטוב-ליבם במשקה המשכר המיוצר במקום.
ל"ברוהאוס" הגענו לעת צהריים על בטן מקרקרת. עיון בתפריט לא העלה כל חדש לעומת זה של השנה החולפת, וטוב שכך, באשר הוא ממש ענה על צרכינו. למנת הפתיחה הזמנו אגרול קוריאני, טבול ברוטב של רימונים, על מצע דקיק של ירקות. המנה הייתה פיקנטית ובעלת טעמים עשירים.
חגיגה קולינרית
אחרי הפתיח הזה הגיע תורן של העיקריות. אני בחרתי בשמיניית נקניקיות של עגל ובקר, שגדשו את הצלחת. לצידן היו כרוב חמוץ, ירקות צלויים ומעטה עשיר של חרדל וחזרת. המנה הייתה מוצלחת מאוד. כמוה גם מנתה של בת הזוג, שבחרה בצלעות-בשר עם תפוחי-אדמה. לשתי המנות התלווה בקבוק גדול של סודה מרוות-צימאון.
את החגיגה הקולינרית קינחנו בפילו-תפוחים - מאפה בצקי נימוח, ספוג כולו בציר-קרמל וטבול באגוזים וצימוקים. בצדק נחשב הקינוח הזה למתכון מנצח ב"ברוהאוס", כשאספרסו כפול, עם ריח ניחוח, היה האקורד האחרון לארוחה הדשנה.
נפרדנו מ-310 שקלים, שכללו תשר של 15% אחוז לשירות מצוין, ואת המסעדה זיכינו במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.