"הרגולציה וחוסר הפרגון בלתי נסבלים"

השנה החולפת, זאת שלאחר המחאה החברתית ההיסטורית, לא הייתה קלה לטייקונים הישראלים. הם הוצבו בעל כורחם בלב המחלוקת הציבורית, ספגו האשמות ועלבונות, וחלקם אף הפכו ל"אויבי העם" בשיח הציבורי. רובין, שמלווה שנים רבות חלק מאותם אנשי עסקים מותקפים, מתקומם על חוסר הפרגון של הציבור להצלחה. "הם, אנשי העסקים, חיים בצדק בתחושה פנימית של גאווה. הם הצליחו בחברה הישראלית בעסקים, והנה כגודל ההצלחה כך גודל המחאה כלפיהם. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי וחושבים שבהצלחה עסקית אין משום גנאי, ואילו בישראל הצלחה עסקית הופכת למילת גנאי. זה מה שקורה. והתקשורת מלבה את האווירה השלילית".

- מדוע לדעתך העם אוהב כל-כך לשנוא אותם?

"זו קומבינציה של פערים חברתיים וכלכליים במדינה מחד-גיסא, יחד עם תקשורת עוינת ולא מאוזנת מאידך-גיסא. והביעבוע הזה לא מבשר טובות. תמיד היה חוסר פרגון להצלחה בישראל, אך השאלה היא מה עוצמתו. בשנתיים האחרונות או מאז מחאת האוהלים עוצמת אי-הפרגון גברה וההטחה באנשי הממון הללו, כולל העלאת שלטים בגנותם עם תמונות מעוותות שלהם כאילו שהם חוללו את הרע, הם עליית כמה וכמה מדרגות לעומת מה שהיה מקובל קודם לכן".

- אולי גם להתנהלות של הטייקונים יש תרומה לחוסר הפרגון? למשל, התנהלותם בעניין התספורות בחברות שלהם וההסדרים שהם מציעים לבעלי איגרות-החוב?

"תספורות היו מאז ומעולם, רק שלא קראו להם 'תספורת'. תספורת היא שם אופנתי למהלך עסקים רגיל שבו יש לעיתים כישלונות עסקיים. לאורך השנים, בעולם כולו, כמו בישראל, היו חברות שנכשלו, וכשנכשלו באופן טוטאלי איש לא העלה בדעתו שהולכים לשלם לנושים משהו אחרי נפילת החברה. איש לא חשב להתנדב לשלם. איש לא מעלה על דעתו שבעל השליטה, שגם הוא הפסיד את ממונו בעסק הקורס, ישלם לנושים אחרי נפילת החברה. אף אחד לא חשב שהוא מחויב לשלם. איש לא העלה על דל מחשבותיו שבעל שליטה בחברה שגייסה הון מהמוסדיים, ערב באופן אישי לחוב. אין דבר כזה. "כעת הדברים משתנים, ולא לטובה. יש ציפייה מוגזמת שבעל שליטה ישקיע מממונו בחברה כושלת שנכשלה שלא בעטיו. אנחנו פוגעים בכלכלה אם יוצרים נורמה משפטית מחייבת אשר גוזרת על בעלי שליטה של תאגידים המגייסים חוב על-ידי הנפקת איגרות-חוב להיות מעין ערבים. זאת תוצאה קשה לכלכלה. אנחנו מבקשים לברך כביכול ובעצם נמצאים מקללים".

- יצחק תשובה, לקוח וגם חבר, נמצא כרגע בכותרות בקשר לקריסת דלק נדל"ן, וסופג ביקורת קשה על התנהלותו. אתה סבור שהוא נהג בסדר?

"תשובה הוא מאנשי העסקים הבולטים, לא רק בתור מצליחן בעסקים אלא בתור מי שקשוב לרחשי הציבור, וחשוב לו המוניטין הערכי והחברתי שלו, ולא רק ההצלחה בעסקים. הוא כואב את התוצאה של קריסת דלק נדל"ן. מאוד. אבל לא הוא חולל את הקריסה הזאת. הוא הביע נכונות, שבעיניי היא נכונות מופלגת, לתת תמיכה גם לחברת דלק נדל"ן הקורסת וגם לבעלי החוב בסדרי גודל של מיליארד שקל. אין לזה אח ורע. הנכונות הזאת ראויה לכל שבח. ולכן הייתי מצפה להתייחסות שונה לחלוטין כלפיו. במקום זה הוא מותקף". עוד אירוע שהסעיר את המדינה בשבוע שעבר היה האירוע שבו צעירה קיימה יחסי מין עם נערים לאור יום בחוף הים בתל אביב. האירוע הזה, אומר רובין, מעיד על בעיה אחרת במדינה - אי-תפקוד של גורמי האכיפה. רובין: "המשטרה לא מתפקדת, לא בתחום החקירות, לא בתחום התנועה, לא בשום תחום. היא משטרה דלת-אמצעים עם כוח-אדם שחוק בחלקו הגדול, שעוסקת באירועים שלא כולם טיפוסיים למשטרה. נגישות המשטרה לאירועים שאליהם נקלע הציבור היא מחפירה. הכול שאלה של משאבים ושל כוח-אדם. בלי אמצעים מספיקים גוף כל-כך גדול לא יכול לתפקד". אבל נראה שלגישת רובין התקציב החסר הוא הבעיה הפחות חמורה של גורמי האכיפה. "המשטרה רודפת תקשורת. זה דבר שאני מכיר אותו זה עשרות שנים. המשאבים שהם מוכנים להקדיש לתקשורת הם גדולים מאוד, ואחר-כך הם נופלים בפח, כיוון שכגודל הציפייה כך גם גודל הנפילה". רובין לא חוסך שבטו גם מהפרקליטות. "הדוגמה הכי טובה היא ההליך הארוך מאוד שהיה בפרשה שכונתה 'פועלים בשחור' על-ידי הרשויות, של כביכול הלבנת ההון בבנק הפועלים, אשר נגמרה בקול תבוסה גדולה של המשטרה והפרקליטות. אבל הם כל-כך נסחפים על גלי התקשורת שהם מתחילים להאמין שהם מוצלחים כמו שהם נראים בתקשורת, ואחר-כך הם לא יודעים איך לרדת מהעץ. "זה קרה בתיקים קודמים ויהיה בתיקים נוכחיים. אחד מהם זה תיק הולילנד. תיק הולילנד הוא בועה שרובה תתנפץ לרסיסים. ייתכן שלא כולה, אבל ברובה המכריע, ורוב רובם של הנאשמים יצאו ללא פגע".