רוני המעגל פינות

הזנב של אולמרט הפך להיות השופר שלו שתוקע תקיעות תרועה מול השברים של אולמרט. בר-און היה מאז ומתמיד גרופי של אולמרט, והיה מעורב מאחורי הקלעים בכל מיני תחמונים וקומבינות, לא תמיד עם עקבות מרשיעים. בספרי "זעקי ארץ מושחתת" חשפתי, בין השאר, פרט מאלף שקשור במערכת היחסים בין אולמרט ובר-און, שניהם חובבי כדורגל כרוניים: בשנת 1997, בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה, נעשה "תרגיל מסריח" מתוך כוונה להשתלט על שלטון החוק במדינה. הכוונה הייתה למנות את בר-און, שהוא משפטן בהשכלתו, לתפקיד היועץ משפטי לממשלה על-מנת שיטה חסד עם בכירי המושחתים בשלטון. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, גילה בשעתו ששר המשפטים הנגבי עדכן אותו לגבי המינוי של בר-און. ברק: "אמרתי לו שאני מכיר את בר-און. הוא היה בכמה ישיבות בעניין לשכת עורכי הדין. בר-און איש נעים שיחה, עם חוש הומור, אבל לתפקיד של יועץ משפטי - הוא בהחלט לא מתאים". "הוספתי, שעל-פי הכללים, היועץ המשפטי צריך להיות כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון, ואני לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום". יום לפני ביצוע התרגיל שנועד לכבוש את שלטון החוק, נועד בר-און עם אולמרט שכיהן אז כראש עיריית ירושלים כדי לקבל ממנו את "ברכת הדרך". מן הסתם לקח אולמרט בחשבון אפשרות שיום אחד עלולים להיחשף חלק ממעלליו הפליליים. אם יהיה אז בר-און בסביבה, זה יהיה טוב עבורו. המשטרה חקרה את כל המעורבים בתרגיל באורח פעיל או פאסיבי, ביניהם בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן (אז כמנהל משרד ראש הממשלה), צחי הנגבי (שר המשפטים באותה עת), אריה דרעי (שר הפנים) ואיש העסקים דודי אפל שהיה אחד ה"טבחים". גם בר-און נחקר, איך לא? חקירת המשטרה נפתחה אחרי שהתעורר חשד, לפיו נתניהו הסכים למנות את בר-און ליועץ משפטי לממשלה בתמורה לכך ששס תתמוך בהסכם חברון שהוא גיבש, לו התנגדה המפלגה. בר-און אמור היה, על-פי החשד, בתמורה, לאפשר לדרעי לסיים את המשפט נגדו בעסקת טיעון שאין עמה קלון. בעקבות החשיפה היה נתניהו לראש הממשלה הראשון שנחקר במשטרה. בנוסף, נחקרו גם מנכ"ל משרדו דאז, אביגדור ליברמן, והנגבי. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל קבעו שאין ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין את המעורבים.

מי ש"הכשיר את השרץ" אצל נתניהו, היה הנגבי שהתמחה בעבר במשרדו של בר-און והיה מקורב אליו. חושיו של נתניהו, שהוא חשדן מטבעו, לא אותתו לו שפועלים מאחורי גבו ומסבכים אותו בפלילים. המינוי הבעייתי של בר-און, שאושר על-ידי הממשלה, עורר ביקורת חריפה מוצדקת מימין ומשמאל, בפוליטיקה ובאקדמיה. בר-און נחשב אומנם פרקליט בעל ניסיון בפלילים, אך טענו נגדו שכמעט לא עסק במשפט חוקתי ובמינהל-ציבורי. העיתונאי גדעון אלון כתב בעקבות המינוי ב'הארץ': "בר-און איננו נחשב בעיני המשפטנים כמשפטן בעל שיעור קומה מהשורה הראשונה של המשפטנים בארץ. הוא אומנם 'פליליסט' טוב, אך מעולם לא נחשב לבר-סמכא בתחום המשפטי. הוא מוכר לציבור הרחב בירושלים הודות לפעילותו בתחום הספורט מאז שימש כיו"ר אגודת הכדורגל של בית"ר ירושלים". היעדר הכשירות המקצועית לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בלט עוד יותר על-רקע נתונים אחרים של בר-און: הוא היה באותה עת חבר מרכז הליכוד; לשרי הממשלה לא ניתנה שהות בין ההכרזה על שמו של בר-און ועד להצבעה על מינויו כדי לתהות על קנקנו. רק לאחר המינוי גילתה הסופרת עירית לינור בתוכנית "הכל דיבורים" בקול ישראל, כי בר-און בעצם מהמר כבד בבתי קזינו בחו"ל. עובדה מפתיעה זו קיבלה מאוחר יותר אישור וחיזוק ממקורות מוסמכים שנתקלו בבר-און בבתי קזינו בחו"ל. (למרבה האירוניה מונה בר-און כעבור שנים כיו"ר מועצת ההימורים, ונראה שמינוי זה הביא אותו ל"נמל הבית" שלו.) בסופו של דבר בר-און הבין שנקלע לצרה גדולה והחליט להתפטר מתפקיד היועץ המשפטי כעבור 48 שעות של כהונה עלובה, אחרי שחש שראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים הנגבי לא מגבים אותו מול התקפות המחץ. נתניהו והנגבי הפצירו אומנם באורח פורמאלי בבר-און להישאר בתפקידו, אך בדיעבד הם הודו שהליך מינויו היה פגום וביקשו להציל את עורם ולפשוט את עורו.