ממשלת הספר הלבן

מערכת-מומחה מנבאת טרור באפגניסטן ובאפריקה החלום של כל מדען חברה הינו מערכת, שתיתן פשר למידע המילולי (מידע איכותני) הרב, הנצבר במערכות גלויות - למשל, ברשת פייסבוק, בגוגל, או בויקיליקס. פעם קראו לזה, ניתוח תוכן (content analysis); וכיום - כריית מידע (data mining). מתמטיקאים ומדעני מחשב בכמה אוניברסיטאות בעולם עוסקים כעת בחיבור אלוגריתם, שיוכל לחזות פרצי אלימות באזורים שונים על סמך מידע גלוי (בהנחה שאינו מעוות - הנחה די מרחיקת-לכת). באוגוסט 2010, כשויקיליקס החלה לפרסם עשרות אלפי מסמכים מסווגים, שהודלפו אליה על המלחמה באפגניסטן, ניסו כמה מומחי מחשבים בחברה בניו-יורק לעשות סדר בנתונים. הם קודדו 77,000 מסמכים על המלחמה, וקיבלו מערכת, שחיזתה התפרצויות של אלימות באפגניסטן. על בסיס דוחות מאפגניסטן בשנים 2009-2004 בנו מדענים מערכת-מומחה, שחזתה בהצלחה רבה מוקדי אלימות בשנת 2010. הם דיווחו את ממצאיהם במאמר בביטאון האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. לדבריהם, שיטות מתקדמות לחישוב מאפשרות למצוא פשר בהר המידע. כך, מצא צוות בינלאומי של חוקרים באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, כי לאלימות יש היגיון שלה, שאינו מושפע מכמות החיילים האמריקניים באפגניסטן. מחקר דומה - גם כן על מידע גלוי - נעשה באוניברסיטה באירלנד לגבי פרצי אלימות באפריקה. מחקר כמותני, עצמאי יחסית, מהטיה פוליטית של החוקרים - מדגישים החוקרים, אלא שהוא דורש הבנה במתמטיקה ובמחשוב, שאינה נפוצה בקרב מדעני חברה. בשנת 2010 פרסמה גוגל מאגר מידע, הכולל את כל אלפי הספרים, שפורסמו בשנים 2000-1800. המאגר, המכיל אומנם רק כארבעה אחוזים מכלל הספרים, שפורסמו אי-פעם בעולם, מאפשר הסקה סטטיסטית של מגמות בחברה ובמדעי הרוח. בין השאר, פירסמו מדעני מחשב מאמר בכתב-העת היוקרתי סיינס, שמוכיח, על סמך בדיקת אלפי נתונים מספרים, כי הדיווחים על אירועים היסטוריים עוותו על-ידי הצנזורים הממשלתיים בברית-המועצות ובסין. מערכות-מומחה קיימות בתחומים רבים, ותרומתן הרבה ניכרת כשיש יותר מדי מידע - למשל, חיזוי התפרצות של מחלות בחקלאות, או אפילו דיאגנוזה רפואית. המערכות אינן מסתמכות על זיכרונו של המחליט, ואינן מחליפות אותו, אלא מסייעות לו לקבל החלטה נכונה בזמן. למשל, מתי לרסס שדה נגד מזיק/מחלה. דגי רקק לשלול ממדליפים את האישורים הביטחוניים - מציע סנאטור ריצ'ארד בֶר (Burr), רפובליקני מצפון קרוליינה, בהצעת חוק. שהגיש לסנאט האמריקני. סנאטור בר מציע לשלול ממי שהורשעו בהדלפת מידע ביטחוני, או מידע מודיעיני, את האישור הביטחוני לתמיד. כך, לא יוכלו המדליפים לעבוד יותר במערכת הביטחון האמריקנית וגם לא בתפקידים מסווגים בשירות הממשלתי. מצד שני, בשנות השמונים אמר אברהם סופר, שהיה היועץ המשפטי של מחלקת המדינה האמריקנית - ספינת הממשל הנה הספינה היחידה בעולם, שדולפת מלמעלה. כשבארצות-הברית יש נשיא, שלא היה עובר לעולם תחקיר ביטחוני בגלל "חורים" עצומים בקורות חייו, וסנאטור בר - כמו אחרים - מאשימו בהדלפת מידע כמוס אודות המאבק באירן, כדי לקדם את מערכת הבחירות שלו, יש להניח, שהחוק ינוצל נגד דגי רקק ולא נגד מדליפים כבדים - כפי שקרה אצלנו בפרשת ענת קם. בואש לא התפלאתי על פרישת קדימה מהממשלה, כיוון שלא הצלחתי להבין למה הסכים ראש הממשלה נתניהו להכניסם מלכתחילה. אם אתה נתמך במשענת קנה רצוץ - אל תתפלא, שתיפגע. ולהגיד את האמת, אין לי שמץ של אמון בשום מלה, שיוציאו הקדימאים - וגם לא היה לי. עכשיו הם ונתניהו אכלו את הדגים הבאושים, שרקח להם יוחנן פלסנר, קיבלו את המכות, וגם גורשו מן העיר, כמאמר הפתגם ההמוני. במלים אחרות - השר (לשעבר! תודה לאל) מופז ממשיך במסורת הוואלס, שפיתח לאמנות וירטואוזית: צעד אחד לפנים, שני צעדים לאחור, סיבוב, שני צעדים לאחור, שני סיבובים במקום, צעד אחד לפנים, ולהפך. בקיצור - אמנות FGN (פול גז ניוטרל). חיסול אלי הפציץ אותי בעוד מכתם: " אנשים שצריך להרוג: אלה ששואלים אותך בסוּפּר, 'היי, מה אתה עושה כאן?'" הכל פוליטי ההחלטה של המועצה להשכלה גבוהה ביהודה ובשומרון להכיר במרכז האוניברסיטה באריאל כאוניברסיטה, מעמידה מראה מול האקדמיה הישראלית ומול הרשויות, ומצביעה על הפוליטיזציה של ההחלטות, שלכאורה צריכות להיות אקדמיות וכלכליות בלבד. כיוון שאפילו ניגוב אף יכול להיות פעולה פוליטית, גם תהליך קבלת ההחלטות בעניין הזה פוליטי לחלוטין. דווקא האקדמיה הישראלית, המשתדלת מאוד להוכיח בדמגוגיה ריקה, שאין אמת בטענות בדבר היותה שמאלנית, נפלה לבור, שכרתה לעצמה, בתגובותיה הלא-נבונות לשלבים השונים בהכרה באוניברסיטה באריאל. עכשיו עברה ההחלטה לידי אלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז - קצין בעל זהות פוליטית מאוד ברורה, מעבר לשוליים הסהרוריים של השמאל. שלום עכשיו וחבר מרעיהם יכולים, כנראה, לסמוך על אלון, שיעשה בכל מאודו להכשיל את היוזמה. ואם לא הוא - ישלים, כהרגלו, את ההרס הממונה עליו - אהוד ברק, שר אי-ביטחוננו, הגיבור הידוע רק בעיני עצמו, שמחריב בחדווה בתי יהודים. לא בכדי קראתי לממשלת נתניהו-ברק, ממשלת הספר הלבן. להפסיק! רס"ן א', סגן מפקד טייסת בחיל האוויר, הוכה בבסיסו (רמת-דוד) לעיני ילדיו על-ידי שלושה חיילים (כנראה, שתויים), לאחר שהעיר להם על נהיגתם הפרועה בשיכון המשפחות בבסיס. מפקד חיל האוויר נהג בחוכמה כשפקד להרחיק את השלושה מן החיל. התקרית מוכיחה שוב, שאין מקום לפעילות לא-צבאית במסגרת הצבא. המסגרת והמפקדים אינם מתאימים לפתרון בעיות לא-צבאיות (לפעמים - כמו בצבאנו ה"ירוק" - גם אינם מתאימים לפתרון בעיות צבאיות), וזה מטרד, המסיח את הצבא ממילוי תפקידו. מדינתנו הנפלאה נכשלה כמעט ברוב תפקודיה, ומטילה על הצבא לפתור בעיות, שאינן בתחום טיפולו, ואינן מהתמחותו. צבא צריך להגן על המדינה ותו לאו, ואינו צריך לעסוק בהקניית השכלה, בפתרון בעיות סוציאליות, בייצור תרבות, או בהסתה פוליטית, לטובת מיעוט בטל בשישים, באמצעות תחנת שידור מיותרת. כתוצאה מכך, נדרש הצבא לפתח מסגרות, שאין לאנשיו מושג ירוק כיצד מתמודדים עם יעדיהן. גם כדי להקטין את תקציב הביטחון - כורח חיוני ביותר, אם אנחנו רוצים לשרוד - צריכים להוציא מהצבא כל פעילות לא-צבאית, שמאחורי רובן מסתתרות פעילויות פוליטיות, שלכאורה אסורות בצבא.