דבש, עוד אחד משבעת המינים שארצנו התברכה בהם; "דבש ניגר כמי נהר" נמצא בכל בית ולא רק בראש השנה. המתוק המתוק הזה זכור לנו מימי ילדותנו, כאשר אימא הכניסה לכוס התה שלנו כפית גדושה דבש וביקשה שנשתה כדי שנבריא מהר.
אימא ידעה לעשות עוד כמה דברים עם הדבש - מרחה לנו אותו על כוויות, מרחה אותו לעצמה כמסכה על הפנים וגם אפתה עוגות דבש. הידע של האימהות שלנו לגבי הדבש הגיע מהאימהות שלהן, ובקיצור - הדבש נחשב לאחת מתרופות הסבתא הידועות.
מה בעצם יש בדבש?
פרוקטוז (סוכר הפירות) הוא הסוכר העיקרי המרכיב את הדבש. הפרוקטוז הוא חד-סוכר ונחשב פחמימה זמינה, לכן מתאים לספורטאים, לאכילה לפני מאמץ גופני. מלבד זאת, כבר בעת העתיקה הוא אכן שימש כתרופת סבתא נגד צינון וכאבי גרון.
כיום מחקרים מראים שאכן יש לדבש תכונות אנטיבקטריאליות, ובשל היותו סטרילי ניתן גם למרוח אותו על חתכים, פצעים וכוויות כאשר אנו בשטח ואין אמצעי חבישה אחר. בנוסף, שוב צדקו הסבתות שלנו, ומסתבר שניתן לטפל בעור באמצעות דבש, כאשר מעוניינים לנקות את העור, לטפל בקמטים ובאקנה. אין הוכחות ברורות ליעילות הטיפול, אך עובדה שקיימים תכשירים קוסמטיים רבים המכילים דבש.
ואחרי כל הבעד, יש גם משהו נגד דבש?
ראשית, כדאי לדעת שכאשר מכניסים לכוס תה רותח כפית דבש, תכונותיו התרפויטיות נהרסות ונעלמות. אם מעוניינים לאכול דבש למטרת הקלה על כאבי גרון, עדיף לקחת כפית דבש ולאכול אותו כמות שהוא, ורק אחר-כך לשתות. אז זה לא ממש נגד, אבל כדאי לדעת.
מלבד זאת, חשוב לדעת שלילדים מתחת לגיל שנה אסור לאכול דבש, מחשש שיכיל רעלן המגיע מנבגים של חיידק הבוטוליניום. למרות שהדבש סטרילי, הוא עלול להכיל נבגים, ואצל ילדים מתחת לגיל שנה המערכת החיסונית לא מספיק מפותחת כדי להילחם בהם במקרה שהם מתפתחים ומתרבים וגורמים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית. ולבסוף, אסור לשכוח שהדבש הוא סוכר - האויב מספר אחד של השיניים.
איכלו דבש, אך במידה.