הקונפטי עדיין לא התפזר לחלוטין מהוועידות של הדמוקרטים והרפובליקנים, והתמונה ברורה רק באופן חלקי: אובמה בהחלט יצא מחוזק מהסיבוב הזה, אך כפי הנראה הקפיצה שהשיג בסקרים קטנה יותר מזו שהסתמנה בתחילת השבוע. את היתרון האמיתי שלו, נכון לכתיבת שורות אלה, אפשר להעריך בשניים-שלושה אחוזים - בהחלט לא עניין של מה בכך בבחירות צמודות למדי, אך פחות מבטיח מהאופוריה שאפפה את הדמוקרטים עם פרסום הסקרים הראשונים לאחר סיום הוועידה שלהם.
אבל אי-אפשר להיפרד מהוועידה הדמוקרטית מבלי לחזור לרגע לפארסה של הוצאתה של ירושלים ממצע המפלגה, והחזרת אזכורה כבירת ישראל בלחצו הבלתי מתון של אובמה. לאחר שהבין שגולגלה לידיו חבית חומר נפץ, שלח הנשיא למערכה את יו"ר הוועידה, ראש עיריית לוס-אנג'לס אנטוניו ויארגוסה, כדי להעביר את התיקון המתבקש. ויארגוסה המסכן עמד על הפודיום וביקש מהצירים הדמוקרטים, בהתאם לנוהג, לצעוק מי בעד החזרתה של ירושלים למצע ומי נגד. בפעמיים הראשונות היה ברור שידם של המתנגדים על העליונה, וכשחזר הדבר גם בפעם השלישית ויארגוסה הנבוך החליט לקחת את העניינים לידיים. הוא פשוט הכריז, באופן שרירותי לחלוטין, כי "היושב-ראש קובע שהתיקון עבר ברוב של שני שלישים". אחת ממצלמות הטלוויזיה קלטה את הטלפרומפטר שלו, שעליו נכתב מראש כי ההחלטה עברה ברוב זה, בלי שום קשר לנעשה באולם. האפיזודה המביכה הזאת עיקרה מתוכנו את הטיעון של הדמוקרטים שלפיו מפלגתם תומכת בישראל לא פחות מאשר הרפובליקנים.