הלהיט החדש של שוחרי התזונה הבריאה הוא ליקוט עשבים היישר מן הטבע. שיבולת-שועל, חלמית מצויה, חרצית עטורה, סרפד צורב ושום משולש, הם רק אחדים מאותם עשבים שהינם דואגים ללקט בשדה, כשאלה משמשים אותם לסלטים ושייקים, ממרחים וקציצות.
שאלו את אהרון לוין (86), המתגורר בפרבר של חיפה והמעיד על עצמו שלפני ארבעים שנה שכב על ערש-שווי וחזר לתפקד רק בזכות התזונה הטבעית שאימץ.
בריאותו של אהרון, שהיה גבר במלוא אונו, הידרדרה, לראשונה, בשנתו ה-45, כשנפל יום בהיר אחד למשכב בעטייה של הצטננות שיגרתית. סיבוכים, שנתלוו להצטננותו, גרמו לדלקת חריפה של דרכי הנשימה שלו ובבית החולים איבחנו הרופאים כי כלי-דמו פגומים. שני התקפי-לב שפקדו אותו בזה אחר זה הביאו לכך שלרופאים לא נותר אלא לפסוק שקצרה ידם מלהושיע לו וכי תוחלת חייו קצרה עד מאוד.
בלית ברירה נגזרה על אהרון מנוחה מוחלטת. אפילו ביקורי קרובים וידידים נאסרו בתכלית האיסור, זולת ביקורו של ידיד נעורים, שנודע כטבעוני מושבע. באחד הביקורים שלף הידיד מכיסו חופן של גרגרי-ציפורן והושיטם לאהרון. את אלה - כך לחש באוזנו - ילעס שלוש פעמים ביום ואז יבוא, סוף סוף, מרפא לדווייו.
הבלתי יאומן
לאמיתו של דבר לא היה לאהרון מה להפסיד. הוא נתרצה ועשה כפי שציווה עליו ידידו הטבעוני. והנה, הפלא ופלא, כבר בתום יום אחד של לעיסה שקדנית מן הגרגרים, חש אהרון הקלה ניכרת. יתר על כן: כעבור שלושה ימים של לעיסה חלפו מכאוביו כלא היו, ואז גם אירע הבלתי יאומן: כבמטה-קסמים הצליח אהרון לקום בכוחות עצמו ממיטת חוליו.
מאותה שעה, מספר אהרון, חל מפנה של ממש באורח-חייו. הוא חש את עצמו כעלם צעיר, שופע רעננות ומרץ בלתי נדלה. בעקבות האמונה התמימה כי גרגרי הציפורן הם אלה שחוללו בו את הפלא הזה, גמלה בליבו ההחלטה להקדיש את חייו לחקר התופעה המופלאה הזאת.
ארבעים שנה שוקד אהרון על חקר התבלינים למיניהם, ומקומו של הציפורן אינו נעדר מהם. במחקר שערך הוא הגיע למסקנה חד-משמעית, כי לפי שהיו אלה כלולים במאכליהם של אבותינו הקדמונים, הם היוו מן הסתם גם מפתח לאריכות ימיהם. אברהם אבינו, שמשון הגיבור ודוד המלך הם רק שלוש מן הדמויות התנ"כיות שהקפידו על אכילת תבלינים. ספר התנ"ך, מסביר אהרון, הוא בעצם המדריך המקורי ביותר לניהול אורח-חיים בריא והוא גם מורה הדרך המושלם לדיאטות למיניהן. לדבריו, העיקרון שהנחה את אבותינו היה, מאז ומתמיד, שלא לזלול ולא לסבוא.
בזכות התבלינים
העובדה שהוא מתגורר, זה שנים, בבית-מידות, לא מונעת ממנו לנהל אורח-חיים צנוע, דומה ככל האפשר לזה שבו נהגו אבותינו הקדמונים בכל מה שקשור לתרבות האכילה. כך, למשל, הוא אינו מבשל על תנור במטבח, אלא על כיריים מאבן בחצר ביתו. מתחת לקדירת הנחושת, שכבר השחירה מפיח, לוהטים עצים, המשמשים מאכולת לאש. זהו, לדבריו, בישול נקי וטהור מאין כמוהו, וגם המאכלים יוצאים טעימים הרבה יותר. מדי יום עולים על שולחנו שבעת המינים, שבהם נתברכה ארצנו, וכך גם חלב-עיזים, דבש, שמן-זית, וכמובן מים חמים.
אבל, המרכיב העיקרי בסל המזונות של אהרון הם התבלינים למיניהם, כמו ציפורן, זנגביל, קינמון ונענע, מהם הוא מכין מרקחת, המשמשת לא רק לעידון המאכלים, אלא גם כמזור למחלות למיניהן. הציפורן, למשל, טוב לדבריו למחלות כלי הנשימה; הזנגביל לקיבה, לכבד ולמרה; ואילו הנענע לכלי הדם, הלב ולמערכת העצבים.
"חצי כפית-תה ביום ממרקחת התבלינים שלי וחזקה עליך שתחוש רק בטוב", מצהיר באוזני אהרון, ומוסיף: "אבל, כדי להבריא ממש, עליך להקפיד על נטילת המרקחת במשך שבועות אחדים. בשעה שאתה נוטל ממנה, אתה חש תחילה צריבה ועצמותיך כאילו בוערות. אולם, תחושה זו נמוגה בהרף-עין, ואת מקומה תופסת תחושת-רגיעה מהנה.
לא מאמינים? אהרון לוין הוא ההוכחה הברורה!