כאשר החליט
דוד בן-גוריון כי מבחינה קיומית הכרחי שלמדינת ישראל תהיה אופציה גרעינית, הוא הסביר כי זה חיוני, כאמצעי הרתעתי ראשון במעלה, כדי ששואה שנייה לעם היהודי לא תתרחש. ניתן לפרש את משמעות האופציה הגרעינית המרתיעה הזו מנקודת ראותו, כי אם מעל ראשו של העם בישראל תרחף סכנה קיומית, חייבים יהיו כל אויבינו לדעת בבירור כי כל הקמים עלינו להורגנו יחדלו להתקיים, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים", מדיניות אשר לימים פורסמה בתואר "ברירת שמשון". דוד בן-גוריון היה מנהיג נועז, אבל עם כל גדולתו הוא לא היה הוגה-דעות צבאי. ואולי מן הטעם הזה בחר במדיניות הגנתית מאיימת שבמשך שנים רבות הוסתרה מאחורי המילה "עמימות" ולא נקטה בתפישת העולם הביטחונית הטומנת בחובה חשיבה התקפית.
שנים רבות חלפו מאז הותוותה המדיניות הזו ששירתה היטב את מטרותיה האסטרטגיות של ישראל אך נראה כי דווקא עתה, נוכח האיום האירני להשמיד את ישראל ו"למחוק אותה מעל המפה", אולי נכון יותר שישראל תשנה את מדיניות העמימות ההגנתית של "האופציה הגרעינית" ותעבור למתווה של הרתעה גרעינית גלויה.
"פרויקט דניאל"
הצורך לשקול מחדש את תפישת העולם הביטחונית של ישראל ולהתאים אותה למציאות של חיים תחת איום אירני מתמיד, אינו חדש. מזה עשור ויותר דנים קברניטי המדינה בשאלה: מה נכון ומה ניתן לעשות כדי להגן על האינטרסים הקיומיים של ישראל. אחד הניתוחים המרתקים ביותר בתחום זה קרוי בשם "פרויקט דניאל", שהוצג כמסמך מפורט, ב-16 בינואר 2003, בפני ראש הממשלה דאז
אריאל שרון. המסמך החשוב הזה, בדק בקפדנות רבה את כל איומי אמצעי הלחימה (אמל"ח) להשמדה המונית וכן שקל את הנסיבות המוגדרות שבהן על ישראל לשים קץ לעמדתה הנוכחית של "עמימות גרעינית"
1.
אחת העצות העיקריות הכלולות במסמך קובעת, כי על ישראל לשלב חיזוק של הגנות רב-שכבתיות פעילות, למשל טילים
2, עם "הרתעה גרעינית אמינה, בטוחה ונחושה" שיבוסס על כוח תגמול ייחודי (בעל יכולת של מהלומה שנייה) שיהיה בעל יכולת השמדה של 20-10 מטרות בעלות ערך גבוה ובפיזור גיאוגרפי נרחב בשטחיהן של מדינות אויב רלוונטיות. "יעד זה", נכתב במסמך, "עולה בקנה אחד עם ההנחה שלנו, כי המטרה העיקרית של כוחותיה הגרעיניים המיוחסים לישראל, חייבת תמיד להיות הרתעה לפני מעשה ולא נקמה לאחר מעשה. כיום, לנוכח האיום הגרעיני האירני הממשמש ובא בהתמדה, נעשית החלופה של מכת מנע מקדימה למחויבת המציאות עוד יותר".
"פרויקט דניאל" יעץ עוד כי ישראל תנקוט יוזמות מיידיות להסרת איומים קיומיים, כולל מניעה מוקדמת נגד פיתוח אמל"ח להשמדה המונית, מתקני ייצור, אחסון ומרכזי שליטה ופריסה אצל האויב. וכדי שלא יהיה מקום לפרשנויות שלא במקומן, מדגישים מחברי המסמך כי "המלצה זו עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי הקיים בנוגע ל'הגנה עצמית מקדימה' ועם מדיניות ההגנה המוצהרת של ארצות הברית".
"איום קיומי"
קבוצת "פרויקט דניאל" יעצה גם כי אם דוקטרינת המניעה המוקדמת לא תצליח למנוע ממדינת אויב ערבית או מאירן להשיג אמל"ח גרעיניים, על ישראל להפסיק מיד את מדיניות העמימות הגרעינית המסורתית שלה ולעבור מיד לעמדה של הרתעה גרעינית גלויה. הפירוש המעשי להחלטה כזו, טוען המסמך שהוצג בפני שרון, כי על ישראל להבהיר למדינת האויב הגרעינית כי על כל רמה של תוקפנות גרעינית נגד ישראל, היא תיפגע מפעולות תגמול גרעיניות "בעלות ערך". קרי: מרכזי אוכלוסיה ואמצעי ייצור, באופן מיידי ובעוצמה מרבית.
כאשר חברי הצוות דנו בהגדרה מדויקת של המונח "איומים קיומיים", הם התייחסו לשאלה זו כך: איום קיומי משמעו חשש לנזקים הטומנים בחובם סכנת השמדה מוחלטת או הכחדה של המדינה. אך כדי לדייק יותר במשמעות המונח הוסיפו חברי הוועדה כך: צורות מוגבלות מסוימות של מתקפה קונבנציונלית ולא-קונבנציונלית נגד ריכוזים אזרחיים ישראלים גדולים עלולות אף הן להוות איום קיומי.
התגובה הישראלית
חלק מעניין בדוח עוסק בשאלה איך נתפסת "ברירת שמשון" הישראלית בעיני הצד הערבי/אירני? וכך נכתב במסמך: ישראל עלולה להיזקק לאמל"ח גרעיניים, אולם רק כתגמול, ורק כתגובה למתקפות מכה-ראשונה הרסניות בצורה מכרעת. כל מה שפחות ממתקפות מהלומה ראשונה כאלה, יביא לתגובה צבאית ישראלית מדודה ומידתית. דעתו המבוססת פחות או יותר של האויב היא כי סביר שפעולותיה של ישראל, במקרה כזה, תהיינה תמיד תגובתיות וכי תגובות אלה תהיינה תמיד מוגבלות.
חמש שנים לאחר שהוגש לאריאל שרון מסמך "פרויקט דניאל" פרסם יו"ר הפרויקט פרופ' ברס, מאמר מפורט המתבסס על פרסומים זרים, ובו סקר את המדיניות הגרעינית הישראלית בפועל. וכך הוא כותב: כיום אמצעי הלחימה הגרעיניים של ישראל אינם מוכרים ואינם מאיימים. הם קיימים רק כדי למנוע צורות מסוימות של תוקפנות אויב. כוח הרתעה ישראלי זה, לא יופעל לעולם, אלא לצורך תגמול הגנתי על מהלומות ראשונות מסיביות מצד האויב, ובמיוחד על מתקפות ערביות ו/או אירניות באמל"ח גרעיניים ו/או ביולוגיים.
למשך זמן מוגבל, כותב פרופ' ברס, אויביה של ישראל עדיין אינם בעלי נשק גרעיני. גם אם מצב זה ישתנה, אמצעי הלחימה הגרעיניים של ישראל, יוכלו להמשיך ולצמצם את הסיכונים של מלחמה לא-קונבנציונלית כל עוד מדינות האויב הרלוונטיות תישארנה רציונאליות ותמשכנה להיות משוכנעות כי ישראל תגמול באופן מסיבי אם תותקף באמל"ח גרעיניים ו/או ביולוגיים להשמדה המונית.
אולם, טוען פרופ' ברס, ניתן לצפות למהלומת מנע גרעינית ישראלית רק אם אויבי ישראל ישיגו אמל"ח גרעיניים או בלתי קונבנציונליים אחרים ושתהיה קיימת השערה שיש ביכולתם להרוס את המדינה היהודית, או כי יש סימוכין לסברה שמדינות אלה, מוכנות להתחיל בספירה לאחור לקראת שיגור. אחת ההמלצות הנוספות של מסמך "פרויקט דניאל" קובעת כי מהלומות מנע מקדימות אלה צריכות להיות מכוונות אל מטרות צבאיות חיוניות ו/או אל המשטרים הרלוונטיים, כאשר המהלומה האחרונה צריכה לכלול "חיסול ממוקד" של אליטות הנהגה ו/או מדענים של האויב.
"התנגשות ציוויליזציות"
מבחינה אחת הסוגייה של חשיפת היכולות הגרעיניות של ישראל - נכתב במסמך - כבר זכתה לפרסום מסוים בתקשורת העולמית. זמן קצר לאחר שעלה
שמעון פרס לתפקיד ראש ממשלה הוא נקט צעד חסר-תקדים של הכרה פומבית ביכולתה הגרעינית של ישראל. בהשיבו לשאלות עיתונאים ציין פרס, כי הוא "ישמח לוותר על האטום", אם האזור כולו יאמץ תוכנית לביטחון כולל. על-אף החשיפה הזו, "פרויקט דניאל" הגיע למסקנה כי על הפצצה המיוחסת לישראל להישאר במרתף עד כמה שאפשר, אך גם כי יש לחשוף אותה בקווי מתאר מסוימים אם יחול "שינוי נסיבות מבשר רע" אצל האויב.
מאז הוגש הדוח המקורי לשרון - כותב פרופ' ברס, ברור כי ה"מדיניות של השמדה הדדית מובטחת" ששררה בעבר בין ארצות הברית לברית המועצות לא תצליח ואיננה ישימה בין ישראל לאויבים הערבים/האירנים. במקום מדיניות זו, המליצה קבוצת "פרויקט דניאל" כי ישראל חייבת למנוע מאויביה השגת מעמד ב"ג (ביולוגי-גרעיני) ואשר על כן המליצה "הקבוצה" לשרון, שעל ישראל לאמץ מיד - ובעדיפות עליונה - "מדיניות של מניעה מקדימה לנוכח איומים קיומיים מצד האויב". מדיניות כזו חיונית לקיומה הפיזי של ישראל.
וכאן מוסיף מסמך ההמלצות את הדברים המשמעותיים הבאים: אם, מסיבה כלשהי לא תצליח ישראל למנוע התגרענות של מדינת אויב, יהיה עליה ליצור מחדש את ההרתעה הגרעינית שלה כדי שתתאים לתנאים עולמיים ואזוריים מסוכנים הרבה יותר. אך גם אם הדבר יחייב חשיפה רב-משמעית של נכסיה הגרעיניים, בכל זאת יהיה גילוי כזה מוגבל אך ורק למה שיידרש כדי לשכנע את אויבי ישראל, הן ביכולתה, והן בנחישותה.
לסיכום ההמלצות שהוצגו בפני שרון כותב הדוח כך: עתידה האסטרטגי של ישראל חייב להתבסס על ההנחה כי איומי מלחמה, טרור ורצח-עם עכשוויים נובעים מ"התנגשות ציוויליזציות" ברורה ביותר, ולא רק מתוך מחלוקות גיאו-אסטרטגיות. ומה שברור לחלוטין הוא זה: ישראל וארצות הברית מצויות "על הכוונת" של "ג'יהאד" ערבי-איסלאמי-קיצוני בכל רחבי העולם. ג'יהאד זה הוא בעל אופי תרבותי-תיאולוגי ומי שמוביל אותו בעולם לא יוותר כהוא זה לנורמות המקובלות של "דו-קיום" או "הסדר בדרכי שלום". על מנהיגי העולם המערבי להבין ולהפנים כי קיימת סכנה מתמשכת ל"לא-מאמינים" שאותה יש לקחת בחשבון בכל דיון העוסק בתיאוריות הרציניות של אסטרטגיַת הישרדות הדמוקרטיות.