הכותרת הראשית ב
ידיעות אחרונות מבשרת על "שביתה כללית בהדסה". אחרי ש
אתמול התמקד העיתון בקידום מעמדו של שר החוץ
אביגדור ליברמן בעיני ציבור מצביעי המרכז והשמאל, מתפנה היום העיתון לדווח בכפולה הפותחת על המשבר החריף הפוקד את בתי-החולים בעין-כרם והר-הצופים. הסיקור קצר ושטחי, כפי שמורגלים קוראי עמודי החדשות של הטבלואיד לקבל. רובו מוקדש למחאת עובדי הדסה ולמחאות הזדהות של עובדים בבתי-חולים אחרים.
גם הבוקר, המעוניינים לקבל מידע מפורט ומעמיק על הנעשה במדינת ישראל חייבים לפתוח את עיתוני הכלכלה.
ב"
כלכליסט" מדווחים מיקי פלד ושאול אמסטרדמסקי על תוכני
הפרוטוקולים של דירקטוריון הדסה שהגיעו לידיהם. הפרוטוקולים, בין דצמבר 2011 לדצמבר 2012, "מצביעים על הניתוק המטריד של הדירקטוריון מהמצב בשטח", הם כותבים.
כך, לדוגמה, בדצמבר 2011 העיר המנכ"ל דאז אהוד קוקיה כי תקציב 2012 מכיל גירעון תקציבי של כ-11.6 מיליון
שקל. מי שכיהן כסמנכ"ל הכספים, מנחם כץ, אמר כי "התחזית לגירעון בתזרים המזומנים לסוף 2012 היא 5 מיליון שקל". בתוך זמן קצר קפצו תחזיות הגירעון בצעדי ענק. מי שמתעניין בנושא ימצא בכתבה המלאה של השניים חומר קריאה מרתק.
בידיעה קצרצרה נפרדת מציין פלד כי ראש ה
ממשלה נתניהו שומר על שתיקה ביחס לנעשה בהדסה, ומוסיף: "לא מן הנמנע כי אחת הסיבות לכך היא העובדה שנציגת ארגון נשות הדסה בישראל אודרי שמרון נשואה לעו"ד דוד שמרון, בן-דודו ומקורבו של ראש הממשלה".
ב"
דה-מרקר" משוחחת הילה ויסברג עם רואה-החשבון יהודה מוטרו, יו"ר ועדת הביקורת במרכז הרפואי הדסה בירושלים, גוף הפועל בנפרד מהדירקטוריון. "בתקופתו של פרופ'
שלמה מור-יוסף כמנכ"ל, עד 2011, ראינו גירעון של מיליונים בודדים, סכומים שאפשר לחיות איתם",
הוא אומר לה. "לא היה שם שום דבר שצריך להדליק נורות אדומות. אחר-כך, בתקופתו של המחליף פרופ' אהוד קוקיה, צץ סכום חדש שלא הבנו מהיכן הגיע - גירעון של 200 מיליון שקל ב-2013, וכשהגיע המנכ"ל השלישי,
אביגדור קפלן, לפתע דובר על גירעון מצטבר של יותר ממיליארד שקל. כשצץ הסכום של ה-200 מיליון מאוד כעסתי". בתשובה לשאלה "הסתירו מכם מידע?" משיב מוטרו: "אולי לא הבליטו מידע שהיה צריך להבליט".
"השאלה הגדולה היא כמובן אם המשבר העמוק הזה ייהפך גם להזדמנות, ואולי אף יטלטל לא רק את הדסה - אלא את מערכת הבריאות כולה",
כותבת רוני לינדר-גנץ בטור דעה המקבל את הכותרת הראשית של העיתון. "הסיפור של הדסה הוא אומנם סיפור ייחודי במידה מסוימת, בגלל מבנה הבעלות שלו, בית-חולים פרטי-ציבורי שנמצא בבעלות עמותה; בגלל מרכיב השר"פ שלא קיים בשאר בתי-החולים; ובגלל המבנה התאגידי, שכולל דירקטוריון ולא פיקוח ממשלתי. אך זה יהיה פספוס להסתכל עליו כעל מקרה פרטי ולא מייצג".
"
גלובס" מקדיש את ארבע הכפולות הפותחות שלו ל"פשיטת הרגל של הרפואה הציבורית", כשבמרכזן טורי פרשנות של שניים מכותביו הבכירים וראיון עם מנכ"ל הדסה אביגדור קפלן.
"אם יש מסקנה אחת חותכת מההתרחשויות האחרונות היא שבתי-החולים אינם יכולים להתנהל על-ידי חברי המועדון, כלומר חברי המועדון הרפואי",
כותב סגן עורך "גלובס" אלי ציפורי בטור נרחב התופס את כל הכפולה הפותחת (וחלק עיקרי ממנו מודפס בשער העיתון). הביטוי "המועדון", שמאפיין את השיח של העיתון המתחרה "דה-מרקר", משמש את ציפורי במקרה זה כדי לצאת נגד "המנהלים-רופאים", שלדבריו "מפתחים זהות אינטרסים גדולה מדי עם המועדון שלהם ופחות מדי עם המועדון הגדול יותר של לקוחותיהם, כלומר ציבור האזרחים, ציבור החולים".
כמו ב"דה-מרקר"
(ובישראל היום), גם ב"גלובס" מבקרים בחריפות את הסדרי השר"פ (שירותי רפואה פרטיים) בהדסה. ציפורי מציין כי בשש השנים האחרונות הגיעו הכנסות הדסה מהשר"פ לכ-1.4 מיליארד שקל, ומהם הגיעו כ-1.2 לכיסם של הרופאים. "תארו לכם שהחלוקה הייתה אחרת, נניח 50%-50%, זה אומר שבבית-החולים היו נותרים 700 מיליון שקל, ובמקום זה נותרו 200 מיליון שקל (ההפרש, כחצי מיליארד שקל, זה סכום החילוץ המוערך על-ידי המדינה)".
במאמר נפרד קוראת הפרשנית
סטלה קורין-ליבר לשרת הבריאות
יעל גרמן להדק את הפיקוח על בתי-החולים בישראל. נוסף לכך יוצאת קורין-ליבר נגד תרבות העבודה הקלוקלת שנוצרה בבית-החולים. "שוב מתברר, הפעם בפרטי פרטים, שהמונח 'עבודה מאורגנת', שאמור היה להיות סמל לאחווה, שיתוף, עזרה הדדית ותמיכת החזק בחלש, הפך במקומותינו, בעזרת ההסתדרות, פוליטיקאים מימין ומשמאל ועם הזמן גם שופטי בתי-הדין לעבודה, לסיסמה שמשמעותה: בואו, חברים, ונמצוץ ביחד את הציבור עד שיתרוקן כיסו ותצא נשמתו", כותבת קורין-ליבר.
לפסקה זו משמעות מיוחדת לנוכח
המשבר שפרץ אתמול ביחסים בין הנהלת "גלובס" לבין עובדי העיתון, המאוגדים בארגון העיתונאים שבחסות ההסתדרות.