אכילה ואהבה, הינם שני מצבים בסיסיים, שבלעדיהם האדם לא יוכל לתפקד. הצורך בשייכות, ובמסגרת נאהבת כלשהי, הינו צורך רגשי בכל חברה. מזון הינו צורך פיזיולוגי קיומי לאדם. אך מאחר שהקשר בין אכילה ורגשות, הינו הבסיסי בהתפתחות התקינה של כל אדם, הרי שהקשר בין שני מצבים אלו הדוק מדי פעמים רבות.
לא פעם נפגוש אנשים החווים התאהבות, ומרגישים "פרפרים בבטן", תחושת ריחוף, ומלאות מהמצב הרגשי החוסם אותם מפני אכילה, כך שהרגש החיובי גובר על כל צורך פיזיולוגי בסיסי. לעומתם, במצב ההפוך, אנשים החווים פרידה, או כישלון בקשר זוגי, המפורשת לעיתים כסוג של דחייה חברתית, האכילה הרגשית תוקצן, שכן האוכל מספק תמיכה, נחמה ופיצוי על אותה אכזבה או חוסר תמיכה בחיים.
הגירוי האמוציונלי, יתורגם לאכילה מוגברת, והיא אותה אכילה המוגדרת כאכילה רגשית. במצבי אכזבה וכישלון מתהליך, האכילה הופכת לתגובה השכיחה של המצב הרגשי שנוצר, ומובילה לכשל בזיהוי תחושת הרעב האמיתי.
המצב בו נוצרים קשיים בזוגיות, שיבושים בחיי המין, שעמום ובדידות, מובילים את אותו אדם לאכול מעבר למצופה, ולאמץ את האוכל אל חיקו, כממלא את החלל שהשאיר אותו קשר זוגי מוצלח שהיה והסתיים או שניתקע.
ההתעסקות במזון, ומוטיב האכילה, מהווים את הבריחה מהמצב ה"תקוע" שבו אותו אדם שרוי, כך שבדרך עקיפה, במקום להתעסק ולפתור את הבעיה בה הוא נמצא, הבריחה לאוכל מהווה עבורו תרפיה, ומפנה אותו זמנית מלהתעסק במציאות הכואבת. לעיתים, הכעס הפרטי שלו על האכילה המיותרת, היא זו שמסיחה את הכאב מהפרידה בזוגיות, ומעמעמת במעט את הסבל הפרטי שלו.
לאחר ניתוק קשר זוגי, לרוב האוכל מהווה את הפתרון, מניסיון כניסה לקשרים מחודשים. הפחד מאינטימיות, מהווה בשלב זה פחד ממשי, וכך האכילה, המובילה להשמנה מודעת, תביא להגנה מפני מפגשים אינטימיים עתידיים. בכל מקרה האכזבה והדחייה החברתית או הפחד מאינטימיות, יכולים להיות הסיבה להשמנה או התוצר שלה.
ההסתגרות, חוסר האנרגיות ותחושת העצב, יובילו לאכילת פחמימות בכמות מוגברת, הגורמות לעליית רמות הסרוטונין במוחנו, שעשוי להפיג במעט מתחושת הדיכאון הקלה. הצורך מתמקד לרוב בבצקים, מתוקים ושוקולדים, הוא צורך גופני בסיסי במצבים אלו, וקיים קושי בניסיון שליטה מוחלט באכילה זו.
על-מנת לצאת מאותו מעגל סגור, המזין את עצמו לרוב, יש צורך לעבור את שלבי האבל הפרטי על אותו קשר שהסתיים, ולהסתכל באור חיובי ואמיתי קדימה. עם זאת, יש לשים לב אם סימפטום האכילה אינו נפסק, ובמקרים אלו לנסות לעמוד אל מול הבעיה, לזהות ולטפל באותה מצוקה רגשית.