הפיסטוק, או בשמו העברי המלא 'אלת הבטנה', הוא עץ נשיר וגבוה, שיכול להגיע לגובה של 10 מטרים. מוצאו מחלקיה ההרריים של אירן, טורקמניסטן ומערב אפגניסטן, ומקור שמו אכן נובע מהשפה הפרסית. גם כיום, עיקר גידולו באירן, אך הוא גדל גם באפגניסטן, בטורקיה, בארצות-הברית ובסוריה, ובשל כך הפיסטוק מכונה 'פיסטוק חלבי', כי מקורו בעיר חאלב שבסוריה. לעץ הפיסטוק עלים נשירים דמויי נוצה, שמסודרים באופן שווה לאורך גבעול העלה, ואורכם בין 10 ל-20 ס"מ. לעץ הפיסטוק פרחים עם עלי כותרת, והפרי שלו הוא בלוט (פרי ממשפחת עצי האלון, שמכיל זרע בודד עטוי קליפה נוקשה - ש.פ.) בעל גרעין מוארך שעטוף בקליפה קשה ובתוכה ליבה ירוקה לא רכה העטופה בקרום סגול-אדום-חום. הליבה היא החלק האכיל, והיא כידוע בעלת טעם ייחודי - הפיסטוק שאותו אנחנו כל כך אוהבים. לאחר שהפרי נקטף, קליפתו מתייבשת ומחליפה את צבעה מירוק לצהוב (בזנים מסוימים לגוון צהוב-אדמדם) ונפתחת מעצמה באופן חלקי. תהליך מיון הפיסטוקים והוצאתם של הפירות 'הסגורים' (אלה שלא נפתחו מעצמם) נחשב למומחיות. לביצוע המיון ישנן דרכים שונות: יש שמטבילים אותם במים, כך שהפיסטוקים הסגורים יצופו, ויש שעושים שימוש במכונה בעלת רשתות, דרכן מסתננים רק הפירות הסגורים. בישראל, כמו בהרבה ממדינות העולם, נהוג לאכול את הפיסטוק לאחר שהומלח ונקלה. את הפיסטוק ניתן למצוא בלא מעט מאכלים מתוקים שמוצאם ממדינות ערב, כגון: בקלאווה, רחת לוקום וכנאפה. כמו-כן, ניתן למצוא פיסטוקים ומחית פיסטוק בגלידות, בקינוחים ובעוגות. ישנם מחקרים שכותבים על תכונותיו הבריאותיות הטובות של הפיסטוק (על כך בהמשך הכתבה) וממליצים לאכול את הפיסטוק ללא קלייה.

כמוזכר בתחילת הכתבה, הפיסטוק הוא למעשה מוצר אירני מובהק, שנצרך בישראל בכמויות בלתי מבוטלות, ולפי המידע שנמצא בידי רשות המיסים, רובו מיובא בעקיפין דרך טורקיה. לפי הערכות שחשפה רשות המיסים עוד בשנת 2009, 90% מייבוא הפיסטוק החלבי מטורקיה - מקורו מאירן. ועדת הכספים של הכנסת עסקה בנושא זה מספר פעמים בעשור האחרון, והיה אף פוליטיקאי בכיר בוועדה שהתבדח בעבר ואמר, כי "זוהי למעשה תרומתנו הצנועה לגרעין האירני". מסתבר, כי לאמיתו של דבר, לישראל קשר מסחרי הדוק עם אירן, למרות יחסי האיבה מצידה כלפינו, והקשר הזה מתקיים, כאמור, בערוץ אחד של ייצוא הפיסטוק האירני המשובח לישראל בעזרת טורקיה. כיצד, אם בכלל, מתבטא הדבר בלוחמה הפוליטית ארוכת השנים של מדינת ישראל מול העולם בגיזרה האירנית וביחסינו מול ארצות-הברית? ד"ר יוחאי סלע, עוסק במחקר חברתי פוליטי ותקשורתי במזרח-התיכון, מפרק את הנושא לפרטים במאמר שפרסם במגזין 'מזרח התיכון'. על-פי הניתוח של ד"ר סלע, למאבק הכלכלי האמריקני באירן, יש היבטים רבים הנוגעים למגוון רחב של נושאים, החל בפיקוח הדוק על מכירת אמצעי לחימה וכלה בהחרמת מוצרים חקלאיים מתוצרת אירנית. לצד המעקב הצבאי אחרי אירן, ארצות-הברית מנהלת מערכת קפדנית ומתוחכמת שמטרתה לאכוף באורח-ישיר את החרם שהיא הטילה על אירן. לעתים נדמה שהממשל האמריקני נטפל לעניינים שוליים, אולם במערכה שארצות-הברית מנהלת נגד אירן, ההקפדה גם על פרט זניח לכאורה, היא חלק מתוכנית כוללת שמטרתה לפגוע באירן גם בהיבטים כלכליים החשובים למדינה האירנית. להאמין או לא... אחד הנושאים שעלו לדיון בשנים האחרונות ביחסי ישראל-אמריקה, נסוב לא פחות ולא יותר סביב ייבוא הפיסטוקים לישראל. כבר בשנת 1997 נערכו דיונים בין ארצות-הברית לישראל בשאלת אכיפת החרם על מוצרי חקלאות המיובאים מאירן, שהגיעו באותה עת דרך אירופה. במסגרת הזו, הסכימה ישראל להדק את הפיקוח על-כך, בתמורה להקלות אמריקניות על היצואנים הישראלים שביקשו לשווק את תוצרתם בארצות-הברית. כבר אז, הוחלט שיש לבחון את תנאי הייבוא של שקדים מארצות-הברית לישראל כתחליף נאות לייבוא שכנראה הגיע מאירן. כאמור, הישראלים צורכים את הפיסטוק המיובא בהיקף של כ-4,000 טון בשנה. לפיכך, לא ייפלא אפוא שעד עצם היום הזה, יבואני הפיסטוק מטורקיה חוזרים ומכחישים את מקורו האירני.

למעשה, שלוש מדינות מתחרות על השוק הבינלאומי בהקשר לפיסטוק: אירן, אמריקה וטורקיה, הנחשבות ליצואניות הגדולות ביותר בעולם של אגוזי הפיסטוק. ייצוא הפיסטוקים באירן מהווה כ-50 אחוזים מסך כל הייצוא החקלאי ממדינה זו, והוא נחשב לענף הרווחי ביותר באירן. ב-2007 יבול ענף הפיסטוקים הגיע לשיא של 280,000 טון, ובאותה שנה ייצאה אירן כ-200,000 טון. אולם בשל תנאי מזג האוויר הקשים באירן כשנה לאחר מכן, יבול הפיסטוקים צנח ב-2008 ל-100,000 טון בלבד. על-פי הערכות שונות, הרווחים מייצוא הפיסטוקים מאירן ב-2007 הניב סכום של 1.2 מיליארד דולר. משפחתו של נשיא אירן לשעבר, רפסנג'אני, נחשבת לאחת מהמשפחות העשירות באירן, שכן בבעלותה מטעי פיסטוקים רבים המניבים יבול רב, שחלקו הגדול מיועד לייצוא. בשל תנאי מזג האוויר באירן בשנת 2008, כבשה ארצות-הברית לראשונה את הצמרת העולמית עם יבול של 185,000 טון, בדומה לשנת 2007. מדינת קליפורניה היא האחראית ל-98 אחוזים מסך כל היבול של הפיסטוק בארצות-הברית. לצדם של מגדלי הפיסטוקים בקליפורניה עומדת אגודה חזקה ורבת השפעה, שהקציבה בעשור האחרון סכום של למעלה מ-2 מיליון דולר למחקרים נוספים בתחום. המגדלים האמריקנים בשיתוף פעולה עם הממשל האמריקני פועלים בתחום מזה שנים, בניסיון לדחוק את רגליהם של המגדלים האירניים. אך השאלה הגדולה היא, האם באמת יש לאמריקנים סיכוי לכבוש את העולם באמצעות הפיסטוק? על-מנת לקבל תשובה נאותה לשאלה חשובה זו, יש להגדיל ראש בשאלת ההבדלים המהותיים בין הפיסטוק האירני לפיסטוק האמריקני, וממנה לדלות את התשובה לשאלה הראשונה. אם תרצו, הכל זה עניין של טעם ותו לא. כפי שנראה מהמשך הדברים, שוב ניווכח שכאשר מדובר בטעם או ריח, שום דבר לא יצליח לחולל שינוי של ממש בתחום זה או אחר, גם לא אידיאולוגיה, שנאה או איום קיומי. ליתר דיוק, כמו שהעולם אומר: "על טעם וריח אין להתווכח". הפיסטוק האירני נחשב לפיסטוק המשובח ביותר בעולם. נשיאי אירן נוהגים לכבד את אורחיהם הרשמיים מרחבי העולם בצלוחית פיסטוקים בגאווה גלויה, בדומה לאזרחים האירנים הפשוטים שנוהגים לעשות זאת עם אורחיהם. קשה אומנם להבדיל בין הפיסטוק האירני לזה הטורקי, אך אין כל ספק שניתן להבחין בהבדלים הגדולים בין הפיסטוק האמריקני לזה האירני: הפיסטוק האמריקני - כמו כמעט כל דבר שמקורו מארצות-הברית - הוא גדול יותר מהפיסטוק האירני, אך טעמו הרבה פחות טוב מהפיסטוק האירני. על נתון זה אין עוררים, והאירנים, בדיוק כמו האמריקנים עצמם, מודעים לעובדה זו היטב. ב-2008, בעקבות הלחץ האמריקני על ישראל להפסיק את ייבוא הפיסטוקים מאירן, נעשו מאמצים לשווק את הפיסטוק האמריקני בישראל, ובמקומות אחדים בישראל כבר החלו לשווק את הפיסטוק האמריקני. אולם הצרכנים הישראלים הבחינו בהבדל וביקשו את הפיסטוק הקטן והטעים יותר. על-מנת לעודד את שיווקו של הפיסטוק האמריקני, בעלי קיוסקים אחדים החלו להוריד את המחירים או ניסו לערבב את הפיסטוק האמריקני עם הפיסטוק האירני, אך לשווא. הישראלים העדיפו את הסוג הטוב ביותר, חרף העובדה שמרביתם כלל לא ידעו שמקורו מאירן או מטורקיה. התברר, כי הישראלים מעדיפים 'טעם' טוב על פני 'אידיאולוגיה', למרות שלא התעמקו יתר על המידה בשאלת מקורו של הפיסטוק שנכנס אל ביתם. כך למעשה הכריע טעמו של הפיסטוק האירני את השוק בישראל. אם כבר מדברים על טעמו הייחודי של הפיסטוק המקורי ועל ההערכה של החך היהודי לדבר האמיתי, כדאי להעלות על הכתב עוד חלק קטן ממאמרו של ד"ר יוחאי סלע בהקשר הזה מהימים של אחרי מלחמת ששת הימים. עם תום המלחמה והתבוסה הערבית, לפתע החלו כותבים מצריים אחדים להביע רגשי געגוע ליהודי מצרים שגורשו ממנה בחוסר כל. אחד מהכותבים הללו, שביקש להביע בפני קוראיו את הדייקנות היהודית ועמידתה העיקשת על הפרטים הקטנים, סיפר על יהודי מצרים שעסקו בשיווקם של פיסטוקים קלויים, שאיכותם וטעמם נודעו למרחוק. הכותב המצרי ציין נקודה מעניינת, שלדעתו ניתן היה להבחין כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת בהבדלים התרבותיים בין היהודים לערבים במצרים דווקא בעזרת הפיסטוק הקלוי. הוא הביא לכך כדוגמה את אופיים של הסוחרים היהודים במצרים שהיו בוחרים את הפיסטוק הטוב ביותר ולא חסכו באמצעים כדי להשיגו; את קליית הפיסטוק שלהם שנעשתה בזמן מדוד ומדויק, על-מנת להעניק לו את הארומה המיוחדת; ואת הרווח המדויק בין קליפותיו של הפיסטוק שמכרו הסוחרים היהודים כדי להקל על פתיחתו ואכילתו.

כמוזכר, לפיסטוקים תכונות בריאותיות רבות וטובות. אפילו מי שהיה בטוח עד כה שהפיסטוק גורם להשמנה, יכול להיות רגוע ולאכול אותו מעתה בלי ייסורי מצפון. חוקרים מהשירות לחקר חקלאות של משרד החקלאות האמריקני מצאו, כי לא כל השומן הנמצא בפיסטוק חלבי נספג בגוף. מממצאי המחקר שנערך בוושינגטון ב-2012 נראה, כי ייתכן שבפיסטוקים יש פחות קלוריות ממה שחשבנו, זאת בנוסף לעובדה שבפיסטוק יש פחות קלוריות מרוב האגוזים, ושלא כל השומן שבו נספג. מחקרים נוספים מוכיחים כי אכילת פיסטוקים באופן קבוע טובה ללב, מורידה את הכולסטרול ואף מעשירה את הגוף בחומרים חיוניים. מחקר חדש שנערך לפני כשנתיים בארצות-הברית מראה, כי הפיסטוק גם מסייע למערכת העיכול ותורם לשגשוגה של סביבת 'החיידקים הטובים' המאכלסת את המעיים. בניסוי שערכו, אכלה קבוצת מתנדבים פיסטוקים במשך 19 ימים. בתום התקופה התברר כי המאכל מכיל סיבים תזונתיים הנשארים זמן רב במעי ומשמשים מקור מזון ואנרגיה ל'חיידקים טובים' במעיים. בנוסף לכך, הפיסטוק מכיל כימיקלים צמחיים המווסתים את הרכב אוכלוסיית החיידקים ומעודדים את שגשוגה. בכך נשמרים בגוף הצרכן יותר חיידקים פרוביוטיים המגנים מפני מחלות דלקתיות במעיים. בנוסף, מצא צוות המחקר, כי הכמות האופטימלית של פיסטוקים לאדם ממוצע היא כ-90-80 גרם ביום, כלומר כ-145 פיסטוקים ביום בשתי מנות נפרדות. לפני קצת יותר משנה, בכנס של האגודה האמריקנית למניעת סרטן שהתקיים ביוסטון שבטקסס - ארצות-הברית, נסקר הערך הבריאותי של פיסטוק חלבי. המחקר מצא שהפיסטוק מספק מידה של הגנה כנגד סרטן הריאות, כמו גם נגד סוגי סרטן נוספים. בפיסטוק חלבי יש ריכוז גבוה של רכיב תזונה נוגד חמצון מסוים בשם 'גאימא טוקופרול', המרכיב היותר פעיל מבין הטוקופרולים המצויים בויטמין E. לפי דבריה של החוקרת ד"ר מ. הרננדז, מהמחלקה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת טקסס, ויטמין זה מצמצם את התחלואה בסרטן הריאות, שהוא סרטן קטלני ביותר. אז אם עוד חיפשתם סיבה טובה נוספת לחגוג את ט"ו בשבט עם פרי שהוא גם טעים, גם חטיף, גם בריא וגם מציל חיים, אין ספק שהמנצח הגדול הוא - 'פיסטוק חלבי'.