מנהיג החיזבאללה השייח'
חסן נסראללה הופיע ב-25 בספטמבר בערוץ אל-מנאר בראיון מיוחד לרגל חג הקורבן ושיבח את התייצבותה של רוסיה לצד משטרו של
בשאר אסד מתחילת פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.
נסראללה התייחס למעורבות הצבאית הרוסית בסוריה ואמר כי "מדובר בגורם חיובי שיביא לתוצאות חיוביות". הוא הכחיש כי אירן מתערבת בעניינים הפנימיים בסוריה והדגיש: "ההחלטות הן סוריות במאת האחוזים ודאגתה של אירן היא סוריה לא תיפול בידי הטרור".
דבריו של נסראללה משקפים את היחס של השחקנים השונים בזירה הסורית כלפי המעורבות הצבאית הרוסית הגוברת בסוריה. עולה מהם כי רוסיה היא השחקן המרכזי החדש והיא שקובעת את כללי המשחק.
המסר הרוסי למעורבים בלחימה בסוריה
הדברים שאמר לפני כמה ימים שר החוץ האמריקני
ג'ון קרי כי הסתלקותו המיידית של נשיא סוריה בשאר אסד מכס השלטון איננה תנאי להסדר מדיני בסוריה, משקפים היטב את השינוי המתרחש בסוריה עם התגברות המעורבות הצבאית הרוסית במדינה והשלכותיה על האזור כולו.
דברים דומים נשמעים כבר גם מצרפת ומנשיא טורקיה
ארדואן. המהלך המפתיע של הנשיא פוטין להזרים כוחות צבא משמעותיים לסוריה כדי להציל את שלטונו של בשאר אסד, נועד לשדר גם מסר לכל הגורמים המעורבים בסוריה, בצורה ישירה או עקיפה, כי רוסיה הינה בעלת הבית האמיתית בסוריה, היא מכתיבה לבשאר אסד את מדיניותו ועל-פיה יישק דבר.
רוסיה חששה, בין היתר, כי מדינות המערב ובראשן ארצות הברית, בשיתוף טורקיה, מתכננות להפיל את שלטונו של בשאר אסד, ולהקים אזור חיץ בצפון סוריה שבירתו היא העיר חלב.
ההתערבות הצבאית הרוסית, בנוסף לנהירת הפליטים הסורים לאירופה, הופכת את מלחמת האזרחים בסוריה לבעיה בינלאומית דחופה שיש לפתור אותה, ולחלק מהעימות בין שתי המעצמות הגדולות - ארצות הברית ורוסיה, על ההגמוניה במזרח התיכון.
במשחק השחמט האסטרטגי הוכיחה רוסיה שוב את עליונותה. הזרמת כוחות הצבא שלה לסוריה כופפה את ממשל אובמה, אשר נאלץ לשנות את סדר העדיפויות שלו ולקבל את התכתיב הרוסי האומר כי העדיפות העליונה היא המלחמה בטרור האיסלאמי הקיצוני, ורק אחר-כך לנסות ולמצוא הסדר מדיני שהנשיא בשאר אסד יהיה חלק ממנו.
ההתקפלות האמריקנית מול הנחישות הרוסית מהווה למעשה הודאה אמריקנית בכישלונה בלחימה נגד דאעש ו"ג'בהת אל-נוסרה", השלוחה של ארגון אל-קאעידה בסוריה. ממשל אובמה איננו מעוניין בעימות עם רוסיה ומעדיף להציג את התקפלותו כגמישות ופרגמטיות מדינית.
הנשיא הרוסי פוטין אמור להיפגש עם הנשיא אובמה בניו-יורק בשבוע הבא, ולהבהיר לו כי ארצות הברית נכשלה במלחמה בדאעש וכי הגיע עכשיו תורה של רוסיה לקחת את העניינים לידיה.
הנשיא אסד מתחזק
הגעת הכוחות הרוסיים לסוריה משנה את המפה הצבאית לטובתו של בשאר אסד. האופוזיציה הסורית תאלץ להתמודד בשטח עם כוחות רוסיים רעננים ומצוידים בנשק מתקדם והאפשרות כי מרחץ הדמים ימשיך ויגבר היא ריאלית.
לפני כמה ימים הפגיזו המורדים את בניין השגרירות הרוסית בדמשק. ארגוני האיסלאם הקיצוני מתכוונים ללמד את הצבא הרוסי לקח ולנסות להפוך את סוריה לסיוט עבור הרוסים, מעין אפגניסטן מספר שתיים.
המדינות התומכות במורדים, כמו: סעודיה, טורקיה וקטר, יצטרכו לעשות חשבון-נפש ולהחליט: האם לקבל את התכתיב הרוסי כי כל הסדר בסוריה יכלול את הישארותו של בשאר אסד על כס השלטון. טורקיה כבר החלה ליישר-קו עם מוסקבה.
כזכור, סעודיה וקטר תומכות בכסף ובנשק בקואליציית המורדים המכונה "ג'יש פתח", הפועלת להפיל את שלטונו של בשאר אסד והמבוססת בעיקר על ארגון "ג'בהת אלנוצרה".
גם אירן קיבלה מכה חזקה מהמהלך הרוסי המפתיע. היא הייתה בטוחה שלאחר החתימה על הסכם הגרעין היא תנהל את העניינים בסוריה בגיבוי ממשלו של הנשיא אובמה. רוסיה היא שמכתיבה עכשיו את העניינים בסוריה. האירנים מודאגים, ללא ספק, מהניסיון של ישראל לתאם עמדות עם רוסיה ומפגישתו של ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא פוטין.
הנשיא הרוסי כבר הבהיר כי בשאר אסד "אינו מעוניין בפתיחת חזית חדשה ברמת הגולן" - דבר שמתנגש עם כוונותיה ותוכניותיה של אירן. האם דבריו של פוטין יכולים להיחשב כהתחייבות רוסית להרחיק את חיזבאללה ו"משמרות המהפכה" האירניים מרמת הגולן?
גם ישראל מודאגת מהמעורבות הצבאית הרוסית בסוריה. היא חוששת כי חופש הפעולה שלה בסוריה יוגבל והיא תתקשה לפעול נגד פעולות של העברת נשק חדיש ומתוחכם לידי חיזבאללה.
בפגישת נתניהו-פוטין סוכם על הקמת מנגנון תיאום צבאי בין צה"ל לצבא הרוסי. הדיונים רק בראשיתם. ישראל הבהירה לרוסיה כי לא תוותר על הקווים האדומים שלה בנושא הסורי. אבל ברור כי מעכשיו היא תצטרך לחשוב היטב לפני כל פעולה צבאית בסוריה כדי שלא להתנגש עם הצבא הרוסי. לא ברור כיצד יגיבו הרוסים אם ישראל תתקוף מטרות אירניות או מטרות של החיזבאללה בסוריה.
המעורבות הצבאית הרוסית הנוכחית בסוריה מזכירה מהלך דומה שעשו הרוסים ב-1967 במצרים כדי לחזק את מעמדו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר. רוסיה חיזקה אז בצורה משמעותית את הצבא המצרי וסיפקה לו נשק מתקדם. הסיוע הצבאי הרוסי למצרים היווה זריקת עידוד להנהגה המצרית לפתוח במלחמת התשה נגד ישראל ואח"כ גם במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. כולנו זוכרים כיצד הפתיע הצבא המצרי את כוחות השריון של צה"ל בסיני בטילי נ"ט חדשים מסוג "סאגר" שפגעו קשות בכוחותינו.
נכון שמצבו של נשיא סוריה בשאר אסד גרוע לאין שיעור ממצבו של הנשיא המצרי גמאל עבד אל-נאצר בזמנו, אך התמיכה הצבאית הרוסית בבשאר אסד עלולה להיות בהחלט, ככל שיחלוף הזמן, לרעתה של מדינת ישראל.