אדם יוצא דופן, שבשעתו ניהל את הקונגרס היהודי אמריקני (להבדיל מארגון אחר עם אותם ראשי תיבות), והיום הוא מנהל בכיר בארגון Stand With Us, הוא גרי רטנר. עבור גרי, תומך או תורם קיים מעבר לעצם ה"אקט עצמו". ישנה מערכת יחסים, וזו נמשכת לאורך זמן, לאורך שנים רבות. עבורו התקשרות היא חתונה, וזו כאמור לא יכולה להסתיים אלא בהיפרדנו מהעולם. אין גירושים. יש זוגיות, תלות הדדית, הערכה והבנות לאורך זמן. זוהי גישה שונה ומשונה, ודאי לדור הצעיר, לו כל דבר ניתן לשינוי - רהיט, מכונית, בעל או אישה - ללא כל מחויבות.
וזהו ההבדל המהותי: מרבית הארגונים והאנשים הפועלים, עושים זאת עבור תועלת מיידית, עבור סיפוק של רגע, ודורשים הם סיפוק מתמיד, קרי הם משתמשים באחד ואחר כך בשני ובשלישי וברביעי. הם קופצים ממיטה למיטה, נזקקים לריגושים שכמו סם ממלאים את הוויתם ואת עצם היותם. לעומתם, מתי מעט מקפידים על מערכת יחסים, וזו חשובה להם לאין ערוך מאותו סטוץ בן-חלוף של רגע.
יגיד מי שיגיד שברי שבעל המאה הוא בעל הדעה, ושיש לכרכר סביבו, להשתחוות, לבטל את עצמך ולשכוח את כל האחרים. אכן, רבים חושבים כך. עד כמה עלובים חייהם, עד כמה נטולים כל ערך וכל משמעות. ולמי שעדיין לא מבין זאת, אחזור להשוואה היותר מתובלת בה נעזרתי. מי שקופץ ממיטה למיטה (ולעיתים אפילו לא מקפיד שבכלל תהיה מיטה, למען ריגוש נוסף), עלול למצוא עצמו (או עצמה) עם וירוס זה או אחר או תחלואה בלתי מוסברת. רק אז הוא (או היא) ישאלו את עצמם, בחרטה אמיתית וכנה, "מדוע עשינו זאת, מדוע לא התאפקנו, מדוע לא היינו נאמנים רק לאחת (או לאחד)?". כמה קל לשכוח את העבר, וכיון שההתייחסות היא לאנשים כאל זבל או כסמרטוט רצפה, הרי שאין פלא שההשוואה לקיום יחסי מין תקפה גם תקפה. שוכח האדם עם מי היה תמול ושלשום, כזו תחלופה גדולה קיימת שם.
|