|
רחוק רחוק מן העין הציבורית החילונית, קרוב קרוב אל העין הציבורית החרד"לית - מתחולל קרב איתנים סביב החלטת צה"ל להעביר סמכויות ההחלטה, אם להתיר גידול זקנים, בעת השירות הצבאי בצה"ל, מטעמים דתיים, מידיהם של אנשי הרבנות הראשית בצה"ל, לידיהם של אנשי חיל החינוך, בצה"ל.
למתבונן מן הצד, ששמירת מצוות אינה חלק מאורח חייו היומיומי והתמידי, המלווה במעורבות רגשית תמידית, בענייני אמונה ובענייני השיג-והשיח, שאינו פוסק לרגע עם האל, אין ברורה תגובתם הרגשית המלווה בפאתוס וכמעט בהיסטריה - של אנשי המחנה החרדי-לאומי, הלא הם החרד"לינקים, קרי, החרדים הציונים-דתיים לאומים, המתחזקים. אלה הם מי אשר יכולים אתם להכיר בהם ובבני דמותם, ממרחקים, בשל כיפותיהם שמידותיהם גדלו ותפחו, עם שנים ובשל ציציות המשתלשלות להם מבגדיהם, עד ארץ.
דומה, כי יש צדק רב וגרעין של אמת, בבדיחה המסופרת על החרד"לניקים, כי לאחר עוברם, במקום זה וגם/או אחר, פטורה הרשות המקומית, מניקויו של אותו שטח, שנוקה וטואטא נקה וטאטא היטב מכוחם ובעזרתם של גדילים, קרי ציציות המשתלשלות להן באורכים שלא הורגלנו בהם בעבר במקומותינו - מבגדיהם. כך מנקים הם, בניקיון יתר, מקומות בהם דרכה כף רגלם וטאטאו ציציותיהם, המגיעות עדי קרקע ארץ, כל המצריך טאטוא וניקוי של ממש.
מנסה אני להיזכר - חוזר, שונה ומנסה, פעם אחר פעם מתי לראשונה, הפכה הדת היהודית לדת פולחנית מוחצנת כל כך, שהמחזיקים בה והמשתדלים לקיים תריג מצוות - בעיקר אלה הנמנים על ציבור החרד"לים - הופכים לבושם, הילוכם והתנהגותם האמונית, לדבר מוחצן כל כך, עד כי אמונתם הדתית, נצעקת וצועקת מתוכם אל חוץ. איני מצליח "לשים אצבע" על קו פרשת המים המדויק, בו החלו החרד"לים לצעוק ולצעק - בשער בת רבים - אמונתם הדתית.
כך נוהגים הדברים, באשר למצוות גידולו של הזקן. מעולם לא רבו אצל החרד"לים מספרם של בעלי הזקנים, כפי שגדל ונתרבה מספרם של אלה בקרבם, במהלך העשור האחרון. איני יודע אם נובע הדבר מחמת הקצנה דתית יתרה, או אולי נובע הדבר מהצורך בהתרסה כלפי העולם החרדי, למען הראותו, כי החרד"לים אינם נופלים מהם, בכל הקשור לאדיקות ולקיום תריג מצוות, כדבעי. ייתכן, כי הדברים נובעים ונגזרים, גם מזה וגם מזה, בבחינת:"אחוז ידך בזה ואל תנח ידך, גם מזה". דלותי, איני אנתרופולוג ואף סוציולוג אין אני ואותיר המסקנות והניתוח לבעלי המקצוע.
עם זאת למסקנה אחת אפשר להגיע - על נקלה - ואין צורך, לשם כך, אפילו לא בתואר ראשון מן האוניברסיטה. היהדות החרד"לית הפכה ליהדות המקדשת החיצוניות הדתית, אם בהגדלת שיעורם וגודלם של הכיפות שנושאים מי המשתייכים לזרם זה, אם בגידול במספר מי המוציאים ציציותיהם אל חוץ, בבחינת: "ראו ציציותיי ועובדת אי-היותי בוש בארבע כנפות שלובש אני - ובגלוי". יש גם המהדרין ושוזרים פתיל תכלת בציציותיהם שצבען - במהותן צבע לבן להן. פתאום יש בקרב החרד"לניקים "קונים" לרעיון החלזון ממנו מופק התכלת, מבית מדרשם של רבי גרשון חנוך הניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, שזיהה החילזון ממנו הופק התכלת עם דיונון הרוקחים (Common Cuttlefish) ושל הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שזיהה אותו עם הסגולית (Janthina).
ומכן לעניין המחלוקת בעניין העברת הסמכויות בקשר לגידול זקן בצה"ל, בקרב החיילים והקצינים המשרתים בצה"ל, מסמכותם של אנשי הרבנות הראשית בצה"ל, לידיהם של אנשי חיל החינוך, בצה"ל. נפתח ונאמר, כי מעבר למחלוקת שעיקרה סב סביב ענייני אגו, כוח ושליטה, אין למחלוקת זו, דבר וחצי דבר, עם ענייני שמירת מצוות, כאשר עצם מחלוקת זו, לא רק שאינו תורם לעניין האמוני-דתי, אלא מביאה לחילול שם שמים, שלא לצורך. נסביר עמדתנו.
איש אינו מונע מחייל ומקצין המשרת בצה"ל לגדל זקן - ומה משנה העובדה, אם ההיתר יינתן בידי קצין המשרת בחיל-חינוך, בצה"ל או בידי קצין המשרת ברבנות הראשית, בצה"ל. פקודה צה"לית הינה פקודה חוקית, המחייבת חיילי וקציני צה"ל, שומרי מצוות וחילונים, כאחת. מה מניעה יש לקבוע, שמי המבקש לגדל זקן, יחויב שלא להסירו, תקופת זמן של מחצית השנה, לדוגמה. איש לא ישאל חייל צה"ל וגם/או קצין צה"ל, מה טעם מבקש הוא לגדל זקן, כל עוד יתחייב שלא לגלח זקנו משך כמחצית השנה.
גילח חייל צה"ל וגם/או קצין צה"ל זקנו, קודם לתום קופת ההתחייבות שהתחייב בגינה ובגדרה, יעמוד לדין צבאי. מה איכפת לי אם הרשות תינתן מקצין, איש חיל חינוך או מקצין, איש הרבנות הצבאית. לפקודה צבאית אין עדיין ריח, טעם או כל זיקה פוליטית. הרצון של החרד"ליניקים ושל אנשי הרבנות הראשית בצה"ל "לנכס" הסמכות להתיר או שלא להתיר גידול זקן, הופך פקודה צבאית, כוללנית וחסרת צבע פוליטי, לפקודה צבאית, פוליטית, בעליל.
כל ימיו בידל עצמו צה"ל מן הפוליטיקה והתגאה בכך שהוא "צבא העם", ללא הבדל גזע, מין, דת ולאום (למחויבי הגיוס בחוק) וכי אין לו זיקה פוליטית, למפלגה זו או אחרת. מלחמתם המטופשת - בכל הכבוד הראוי - של החרד"לניקים ושל אנשי הרבנות הצבאית, בצה"ל להחזיר לידם הסמכות להתיר או שלא להתיר גידול זקן, לחיילי וקציני צה"ל, מנימוקים דתיים בלבד, הופכת צה"ל לצבא פוליטי שפקודה שלו מתקבלת מנימוקי דת ואמונה.
וכיצד? כיצד יחליט קצין מהרבנות הצבאית בצה"ל, בעניינו של חייל צה"ל חילוני או קצין צה"ל חילוני למהדרין המבקש לגדל זקן, שלא מנימוקים דתיים? האם במקרה, כגון דא, יסכימו החרד"לניקים ואנשי הרבנות הראשית, בצה"ל להקנות סמכות החלטה, לקצין מחיל חינוך או שהם יכפו שיקולים ונימוקים דתיים על חייל חילוני או על קצין חילוני, המבקש לגדל זקן, שלא מנימוקים דתיים, אלא בשל שיקול אסתטי או שיקול חילוני אחר?
משך שנים הרבה רחק צה"ל ולא הכניס פוליטיקה מפלגתית אל בין שורותיו. אל תאפשרו לחרד"ליניקים ולאנשי הרבנות הצבאית בצה"ל, להפוך צה"ל לצבא פוליטי, בנימוק חסר ביסוס - בכל הכבוד הראוי - של פגיעה בחיילים וקצינים דתיים. הרבנים, מקומם בבתי-הכנסת, כתפיסתו המדינית של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל - ורק שם! |